משפט רמדיה: "ניתן היה למנוע מות הילדים"

(קרדיט: איתי חסיד עריכה וקריינות: ענת ברק)

בבית המשפט השלום בפתח תקווה נפתח הבוקר (ראשון) שלב העדויות במשפטם של שמונת הנאשמים בפרשת רמדיה, שגבתה את חייהם של שני פעוטות וגרמה לפגיעה ב-23 נוספים. שלושה בכירים לשעבר בחברה, שנאשמים בגרימת מוות ברשלנות וחמישה עובדי משרד הבריאות, שנאשמים בעבירה של מעשה העלול להפיץ מחלה. בתחילת הדיון ציינה התביעה כי מטרת כתב האישום שהוגש נגד השמונה צוין כי מטרת כתב האישום היא לשרש את שיטת ה"סמוך, יהיה בסדר".

התובע, עו"ד אור ממון אמר בנאום הפתיחה, כי "נציגי רמדיה סמכו על משרד הבריאות ועל חברת אומנה הגרמנית. בעלות זניחה היה ניתן לבצע בדיקות שיבטיחו את איכות מזון התינוקות". הוא הוסיף גם ששיטת "הסמוך יהיה בסדר" התקיימה במשרד הבריאות. לדבריו, "הנאשמים כשלו לאורך כל התהליך. אם כל אחד מהנאשמים היה עושה את תפקידו, הילדים שנפטרו היו מנהלים חיים כסדרם".

מנגד, עורך הדין רלי לשם, פרקליטו של מנכ"ל רמדיה לשעבר, גדעון לנדסברגר, אמר כי "הנאשמים האמיתיים לא נמצאים בבית המשפט. הם אינם נותנים את הדין. מי שעומדים למשפט הם שחקנים שוליים לכל היותר. הנאשמים הישראלים דקי רקק בפרשה".

מיכל זיסר, אמו של הילד אבישי, שמת כתוצאה מהשימוש בפורמולת רמדיה, אמרה לעיתונאים מחוץ לאולם בית המשפט כי "חיכיתי שש שנים לבוא לפה. אני נציגה של הבן שלי, כואב לי, אני באתי לבית המשפט במקום ללוות את בני לכיתה א'. בכיתי בבית כדי לא לבכות פה".

אלי אולנובסקי, אבי של הילד גיא, שמת כתוצאה מהשימוש בפורמולה, אמר לעיתונאים שלפני ארבעה ימים הוא עלה לקברו של בנו שמת לפני שש שנים. "אמרתי עליו קדיש במקום שהוא יאמר עלי". כשנשאל על עדותו הוא אמר: "למעשה גיא ידבר ולא אני. הוא סיפר שלאחר מכן נולדו לו שתי תאומות. זה הכוח שלנו אבל זה לא נחמה. גיא חסר לנו. אני מצפה לצדק ומקווה שיהיה צדק". הוא הוסיף שכאב לו לשמוע את דבריהם של עורכי הדין של הנאשמים. "כולם אמרו שזו טרגדיה לנאשמים, אף אחד לא אמר שזו טרגדיה למשפחות. אי אפשר להגיד שכל הנאשמים מלאכים, בסופו של דבר, נעשתה טעות ובית המשפט יחליט האם זו טעות אנוש או בזדון".

אביבה חייבי, אמה של נעה, סיפרה שבתה מחוברת למכונת הנשמה ונמצאת במצב קשה. "אני סומכת על בית המשפט שיקבע מי האשמים. אני יודעת שנתתי לבת שלי את המוצר הזה והיא נפגעה והיא מחוברת למכונת הנשמה. אני מרחמת על הנאשמים, לא הייתי רוצה להיות במקומם ולדעתי שבגלל המעשים שלי מתו ילדים. אני לא מחפשת נקמה רק צדק".

העד הראשון במשפט היה אלי אולנובסקי, אביו של גיא, שסיפר על ימיו האחרונים של בנו. "יומיים לפני שגיא נפטר, בת זוגי התקשרה אליי ואמרה שהוא בוכה באופן רצוף, עושה תנועות עם הידיים ומרצדות לו העיניים. זה נמשך גם ביום לאחר מכן, והוא כבר לא היה מסוגל להחזיק את הראש. היתה לו חולשה. הוא היה ישנוני. הוא כבר לא בכה, רק הוציא קולות".

הוא סיפר שהם נסעו לקופת חולים ושם הפנו אותו בדחיפות לחדר המיון. "במונית בדרך לשם הוא נכנס לתרדמת. הגוף שלו היה כבד. הנשימה מאוד חלשה". בחדר מיון אושפז גיא מיד בטיפול נמרץ. "הרופא אמר לנו שהילד יבש לגמרי ואין תפקוד כליות. זו כנראה התחלה של קריסת מערכות. הסכמנו להטיס אותו לשניידר, אבל החליטו בסוף שלא כי המצב שלו הידרדר. לאחר מכן התחילו לו החייאה".

בשלב זה התקשה אולנובסקי להמשיך לדבר והשופטת, ליה לבאון, הציעה לו להפסיק להעיד ושהצדדים יסתפקו בעדותו במשטרה. על כך השיב אולנובסקי: "אני מבקש שיתנו לי לסיים. אני חזק ואני מסוגל להמשיך. פעם ראשונה ואחרונה שאני בא לבית משפט. אני חייב. זה לא אני מדבר. זה גיא מדבר. אני משמיע את מה שהוא אומר". לאחר מכן הוא המשיך בעדותו. "גיא היה כולו מנופח, לא יכול היה לנשום. הרופאים ניסו לעשות הכול בשביל לחבר מה קרה לגיא. אבל לא ידעו". גיא מת תשע שעות לאחר שאושפז.

בחקירה הנגדית ציין רלי לשם, פרקליטו של מנכ"ל רמדיה לשעבר, גדעון לנדסברגר, כי המרכז לבקרת מחלות קבע שקיים סיכוי נמוך לכך שגיא נפטר כתוצאה ממחסור ב- B1 שנבע מאכילת רמדיה. לשם אמר לאולנובסקי כי תמיסת התחליף שנתן למשטרה החילה אבקה תקינה שלא היה חסר בה ויטמין B1 ושאל אם הוא מודע לכך. אולנובסקי השיב שזאת הייתה התמיסה האחרונה שממנה אכל בנו אבל כמובן שלא היחידה. אולנובסקי שקיבל מחברת רמדיה פיצוי של כ- 1.3 מיליון שקלים אמר לעורך הדין לשם "תחזיר לי את גיא, אני מחזיר עכשיו את כל הכסף שקיבלתי, יורד על הברכיים ואומר תודה, אבל אתם לא יכולים להחזיר לי אותו". חשוב לציין כי נכלל בכתב האישום על סמך עדות של מומחית שבדקה את התיק הרפואי וקבעה שהוא מת בשל מחסור בוויטמין בי. לכן בפרקליטות, מייחסים חשיבות מועטה לקופסא שהעביר אולנובסקי למשטרה.

אחרי אולנובסקי עלתה להעיד, מיכל זיסר, אמו של אבישי, שסיפרה על השבוע האחרון בחיי בנה. היא סיפרה שכשבוע לפני מותו הוא התחיל להקיא. הוא אושפז בבית החולים שניידר ולאחר שעבר סדרת בדיקות וטיפולים כבר שקלו לשחררו. "אבל אז הוא התחיל לסבול ולהיאנח. זה היה מראה מזעזע. התחלתי לרוץ איתו בבית החולים על הידיים". עוד העידה שכיומיים לפני מותו של בנה, סיפרה לה אחות בבית החולים שהוחלט להסיר ממנו את מסכת החמצן "ממש התרגשתי, יצאתי החוצה לחכות ואז האחות הגיעה אליי חזרה ואמרה לי שהחזירו לו את ההנשמה. באותו הרגע הבנתי שאם הוא לא מסוגל לנשום, הוא לא מסוגל לחיות. מאותו הרגע החלה קריסת המערכות. קצב הלב התחיל להיות לא תקין. פשוט חיכינו לדממת הצפצופים".

עדכון ראשון: 10:02