זה הזמן שבו ממשלת ישראל, משטרת ישראל ואזרחי ישראל צריכים לצלצל ליובל דיסקין ולבקש עזרה. דחוף. אחרי קיץ דמים ובפתחו של סתיו רצחני, הגיע הזמן להוציא את הראש מהחול ולהודות שלמשטרה אין סיכוי להחזיר לתושבי ישראל את הביטחון האישי. כבר אי אפשר יותר לבזבז הזמן על דיונים עקרים בשאלה "כיצד הגענו למצב הזה" או שאר הגיגי נוסטלגיה וגעגוע לישראל של פעם, והגיע העת לפתוח מגירות ולחפש תכניות לזמן חירום. אבל בישראל כמו בישראל, הביורוקרטיה הרגה כל סיכוי למחשבה יצירתית והמגירות במקרה הטוב ריקות ובמקרה הרע מלאות בתוכניות למלחמה הקודמת. הפתרון למצב הבלתי נסבל שהגענו אליו, שעלה בחיים של עוד שישה בני משפחה מראשון לציון בסוף השבוע, מונח מתחת לפנס, על ממשלת ישראל לתת פקודה מיידית לשירות הביטחון הכללי להילחם בכל כוחו בפשע המשתולל בשטחי המדינה.
רק לשב"כ יש את היכולת הטכנולוגית, הכלים וכוח האדם המיומן והנחוש להתמודד מול משפחות פשע ממומנות היטב, הנטולות כל כבוד לחוקי המשחק הפלילי של פעם. בחסות של חוק השבות הפרוץ, משטרה חלשה ומערכת אכיפת חוק אימפוטנטית, חדרו לישראל בעשרים השנים האחרונות משפחות פשע שגורמות לעמיר מולנר, זאב רוזנשטיין, שלום דומרני וחבריהם להיראות כמו מתנדבות קשישות וטובות לב מויצ"ו. בשביל עבריינים מסוג חדש צריך שומרי חוק מסוג חדש. מדוע רודפים בחורינו המצוינים מהשב"כ אחרי פלסטינים שרוצחים ישראלים, אבל אינם יכולים לצוד עבריינים כחול לבין שרוצחים את אותם ישראלים ממש? במדינת ישראל מסתובבים לא מעט פושעים עם כמות של דם על הידיים, שהייתה מעניקה להם חברות כבוד בכל ארגון טרור פלסטיני.
לטלטל כל מי שמסכן חיים
הטלת המשימה על השב"כ אינה יוצאת דופן כלל, אם שולחים מבט אל מעבר לים. בארה"ב אחראי ה-FBI על סיכול טרור, ריגול פנימי ובמקביל עומד בחזית המאבק בפשע מאורגן, שחיתות ועבירות אלימות חמורות. אלו בדיוק המטרות אותן צריך להציב בפני אנשיו של דיסקין. יכולתה הירודה של המטרה להילחם בתשתית הפשע בישראל הוכחה לצערנו והציון נכשל מהבהב מעל ראשו של המפכ"ל דודי כהן. כעת הגיע השעה להראות לעבריינים פליליים גם נחת הזרוע של הלחץ הפיזי המתון, שיגרום גם להם להתחיל לזמר אחרי מספר דקות של חקירה, במקום להתבצר בעצת עורכי דינם החלקלקים. אין סיבה להסתפק בטילטול פלסטינים המוגדרים כפצצה מתקתקת, כשברחבי המדינה מסתובבים עבריינים וראשי משפחות פשע שעונים להגדרה הזו ממש.
יהיה מי שיגיד שאסור להחיל את שיטות החקירה של השב"כ על עבריינים תוצרת פנים, מפני שאז דעת הקהל תחשף לדרכי הפעולה הלא כל כך נעימות, וספק אם תמיד חוקיות לחלוטין, של אותם חוקרים. ציניקנים יגידו, שיש הבדל בין שק מצחין על ראשו של צעיר ערבי ובין שק מצחין על ראשו של צעיר יהודי. עד כה הציבור נהנה להגיד "לא ידעתי" ולעלות על אוטובוס בביטחה או לשבת בבית קפה בלי לחשוש יותר מדי שמחבל מתאבד יכנס בשעריו. הציבור גם זכאי ללכת לחוף הים בשקט, לטייל ברחוב או סתם לחצות את הכביש ולא לחשוש שרכב הפאר שעצר לו במעבר החצייה יתרומם לפתע באוויר. המשטרה לא מסוגלת להבטיח את זה, בשב"כ יודעים ויכולים. ואם זה קצת יסריח, הרי שהציבור כבר התרגל לסתום את האף ולכסות על האזניים והעיניים.