מה תאכלו בפעם האחרונה בחייכם

הארוחה האחרונה של נידון למוות היא הבחירה האחרונה שהוא עושה בחייו. לא פעם מתעורר ויכוח ציבורי מדוע בכלל צריך לאפשר למי שביצע מעשים כה חמורים ליהנות ממותרות של הרגע האחרון, ושורשיו של הוויכוח הם כנראה כשורשיו של המנהג עצמו.

מקור הגשת ארוחה אחרונה כיממה לפני ההוצאה להורג אינו ברור, אך נראה שהוא הגיע מהעולם העתיק, כבר מתקופת יוון ורומא. היוונים לא רצו שהנידון למוות יהיה רעב, בזמן שהוא עושה את המסע לממלכת המוות, כדי שנשמתו לא תגרגר במהלך שהותה בגיהינום. האצטקים, מנגד, לא הסתפקו בהאבסה לילה קודם, ונהגו להאכיל במשך שנה את מי שנבחר לשמש כקורבן לאלים.

בימי הביניים הפכה המחווה אחרונה לפני המוות, משהו כמו עישון סיגריה לפני כיתת היורים, לנוהל קבוע. במאה ה-18 הנידונים למוות בלונדון הפכו את הטקס לגרנדיוזי הרבה יותר והם ערכו את ה"מונסטרס בול" (נשף המפלצת). השם ניתן לזכרו של רנוויק וויליאם, "המפלצת של לונדון", שהזמין 20 זוגות לאכול איתו לפני שהוצא להורג. ישנם גם סיפורים על כך שהארוחה כללה בירות, הימורים, ריקודים וזונות.

כיום הארוחה האחרונה מכונה בשם המכובס "ארוחה מיוחדת", ובארצות הברית, כמו בארצות הברית, פרטי התפריט בדרך כלל נחשפים בתקשורת לאחר ההוצאה להורג. שירות בתי הסוהר של טקסס, המדינה עם שיעור ההוצאות להורג הגבוה ביותר בארצות הברית, נהג בעבר לפרסם באתר שלו את רשימת הארוחות של כל הנידונים למוות, אך חדל מכך. ברשת עדיין יש אתרים ארכיון מדוקדק של ההודעות הרשמיות וגם אתרים שעוקבים אחרי ארוחות אחרונות.

אך מסתבר שלא תמיד מה שדווח בתקשורת הוא אכן מה שהנידון קיבל. בריאן פרייס, שבמשך 11 שנים בישל ארוחות לנידונים למוות בעת שהיה כלוא בבית כלא בטקסס, כתב ספר מתכונים שמבוסס על חוויותיו בשם "Meals to Die For". באמצעות מתכונים עם שמות כמו "סלט תפוחי אדמה אחר-מות", או "מרק תפוחי אדמה פוסט-מורטם" (באנגלית זה נשמע יותר טוב) הוא חושף טפח מתהליך ההוצאה להורג בטקסס.

פרייס מגלה, שמה שהאסיר מבקש ומה שהוא מקבל זה לא תמיד אותו דבר. "העיתון המקומי תמיד יכתוב שהם קיבלו 24 טאקוס ו-12 איצ'לדות, אבל בפועל הם קיבלו ארבעה טאקוס ושתי אינצ'לדות", אמר בראיון לעיתון ה"גארדיאן" הבריטי.

הנידון למוות הראשון שפרייס בישל עבורו היה רוצח בשם לורנס באקסטון, שביקש לאכול פילה מיניון ובפועל קיבל סטייק טי-בוןץ. למרות זאת הוא ביקש למסור לטבח שהוא נהנה מאוד מהארוחה, מחווה שנגעה מאוד ללבו של פרייס. "נתתי לבחור הזה טיפה של הנאה, משהו שיסיח את דעתו לרגע קצר לפני ההוצאה להורג שלו. זאת חוויה מאוד רגשית ואני תמיד התפללתי על כל ארוחה", אמר.

הייתם מדמיינים לעצמכם שיום לפני מותו, אדם יירצה להתענג על קאוויאר, סטייק משובח, לובסטר, או כמה צדפות מעודנות. אז זהו, שלא. לפי פרייס, האוכל המבוקש ביותר היה המבורגר וצ'יפס, מה שאמריקאים מכנים בשם comfort food – אוכל נחמה, משהו שאדם לפני מותו בוודאי צריך. הבשר להמבורגרים הגיע ממפעל לעיבוד בשר של שירות בתי הסוהר של טקסס ופרייס תיבל אותו והפך אותו לקציצה. "עשיתי את המיטב שיכולתי עם מה שהיה לי , ותמיד השתמשתי בחסה ועגבנייה טריים", הוא מציין.

נידונים רבים מבקשים גם סיגריה אחרונה, אך על פי החוק, אלכוהול וטבק הם מוצרים אסורים. לכל מדינה בארצות הברית יש הגבלות משלה לגבי הארוחות האחרונות. בפלורידה, למשל, עלות הארוחה לא תעלה על 40 דולרים והיא צריכה להיות מורכבת ממצרכים שניתן לקנות בסופרמרקט המקומי. כך שנידונים למוות במדינה יכולים לשכוח מארוחת שחיתות. באינדיאנה אפשר לקבל מנות ממסעדות מקומיות, ואסיר אחד אפילו ביקש וקיבל ארוחה שהוכנה על ידי אימא שלו: רביולי גרמני, עוף וכופתאות. גם בצפון קרוליינה אסירים יכולים לקבל את כל מה שהם רוצים בגבולות ההיגיון. מסתבר שנידונים למוות במדינה מעדיפים מקדונלד'ס ופיצות יותר מאשר סטייקים.

בתחילת שנות התשעים עשה ג'יימס מארש סרט על הארוחות האחרונות במדינת לואיזיאנה. מארש הופתע לגלות שרוב האסירים בחרו בארוחות פשוטות, אפילו ילדותיות, שכללו פיצה, המבורגר וגלידה. "יש תובנות עמוקות לבחירות שלהם", הוא אמר, "אתה יכול לראות על ידי הבחירות האלה שחלק מהם לא היו כל כך בסדר מבחינה נפשית".

איילין וורנוס, זונה שרצחה שבעה גברים, וששרליז ת'רון זכתה באוסקר על גילומה בסרט "מפלצת", סירבה לאכול ארוחה מיוחדת ואכלה המבורגר וחטיפים ממזנון הכלא וקינחה בשתיית כוס קפה. ג'ון וויין גייסי, שאנס ורצח כשלושים ילדים, ביקש 12 שרימפס מטוגנים, דלי של עוף מקנטקי פרייד צ'יקן, צ'יפס ותותים. קרלה פיי טאקר, שב-1998 הפכה לאישה הראשונה שהוצאה להורג בטקסס מאז מלחמת האזרחים, הלכה על תפריט דיאטטי וביקשה בננה, אפרסק וסלט עם רוטב. ג'יימס אדוארד סמית', שסבל מבעיות נפשיות, ביקש לאכול ערמת חול, אבל בקשתו נדחתה ובמקום זה הוא הסתפק בגביע קטן של יוגורט. הרוצח הסדרתי טד באנדי סירב לארוחה מיוחדת ובית הסוהר נתן לו את התפריט המסורתי של סטייק מדיום-רייר, חביתה, תפוחי אדמה, טוסט, כוס חלב, קפה, חמאה וריבה

יש כאלה שמבקשים לתת משמעות לארוחה האחרונה שלהם, אולי בניסיון לכפר במעט על פשעיהם. פיליפ וורקמן, שנידון למוות בטנסי לאחר שירה למוות בשוטר במהלך ניסיון שוד, ביקש לחלק פיצה צמחונית להומלס. בקשתו נדחתה ו-וורקמן סירב לאכול את סעודתו האחרונה. כשארגונים שונים שמעו על כך, הם חילקו מגשי פיצות בתשעה בתי מחסה להומלסים ברחבי העיר נשוויל. "פיליפ וורקמן ניסה לעשות מעשה טוב ואף אחד לא עזר לו," אמרה אישה שתרמה יחד עם חבריה פיצות בשווי 1,200 דולרים. טימות'י מקווי, שביצע את הפיגוע בבניין פדרלי באוקלהומה סיטי ביקש לאכול שתי קופסאות גלידת שוקולד-צ'יפ מנטה של בן וג'רי, לאחר שארגון נגד התאכזרות בבעלי חיים ביקש ממנו שהארוחה שאחרונה שלו תהיה צמחונית.

גם במדינת ישראל רצו לבשל ארוחה אחרונה, אבל זה עוד לא קרה. על פי דיווחים, אדולף אייכמן סירב לאכול ארוחה, ובמקום זה התענג על חצי בקבוק יין אדום יבש של כרמל מזרחי.