מנטרות וניתוחים

מאת תולי שרגאי

נכון שקשה לכעוס על הדלאי למה, אבל בפעם השלישית שהן התבקשו להצטלם על רקע הפקולטה לרפואה בבאר שבע, אפילו נאמגיל ויאנג צ'י התחילו לאבד את קצת מהחמלה הטיבטית המפורסמת.

הכל החל לפני פחות משנה, כשהדלאי למה קיבל תואר דוקטור של כבוד מאוניברסיטת באר שבע. באותה הזדמנות הוא ביקש מנשיא האוניברסיטה אבישי ברוורמן, לממן שתי מילגות לסטודנטים טיבטיים. אחרי כמה חודשים של גיוס תרומות (בארץ) והליכי מיון נמרצים (בהודו) נבחרו נאמגיל ויאנג צ'י, שתי סטודנטיות צעירות לרפואה, שבאמת לא מבינות למה הן כל כך מעניינות את התקשורת הישראלית, אבל לבושות בחולצת free tibet הן מתייצבות לייצג את טיבט, ורק אחר כך את עצמן.

הוריהן של נאמגיל ויאנג צ'י עזבו את טיבט יחד עם הדלאי למה, בשנת 59, לאחר הכיבוש הסיני. הן נולדו כבר בהודו.
יאנג צ'י: "נולדנו בהודו אבל חונכנו כטיבטים לכל דבר, ועד שנחזור לשם אנחנו פליטים. זה לא אומר שמצבנו גרוע, אבל אנחנו רוצים שכל העולם ידע שאנחנו טיבטים, ושאיבדנו את מולדתנו, ושאנחנו מוכנים לחזור בכל רגע".
נאמגיל: "יש סיבה לכך שבני אדם נלחמים על ביתם וזהותם, חייב להיות משהו להזדהות אתו. יש לנו אלפי שנה של תרבות שאי אפשר לזרוק אותה".

לישראל הן הגיעו במסגרת תוכנית של לימודי רפואה בינלאומיים. התוכנית מתקיימת באוניברסיטת באר שבע בשיתוף עם אוניברסיטת קולומביה בניו יורק. המטרה, אומר מנהל התוכנית, הד"ר כרמי מרגלית, היא ליצור רופא שלא יהיה רק איש מקצוע אלא גם מחובר לקהילה. בתוכנית לומדים 102 סטודנטים מרחבי העולם, והלימודים מתבססים על ציר מרכזי של רפואה בין תרבותית.
וכך, בעוד שאלפי אנשים בעולם נוסעים ללמוד רפואה טיבטית, החליטו שתי הסטודנטיות הטיבטיות ללמוד דווקא רפואה מערבית, אבל זה לא אומר שאין קשיים.

נאמגיל: "הדרך בה אנחנו ניגשים לרפואה היא שונה לגמרי מהדרך המערבית. אם יש למשל בעיית כליה, הרפואה המערבית תטפל רק בה. ברפואה המזרחית אין פרט בודד, הכל הוא אחד. כשהגוף לא באיזון זה מתבטא בכמה נקודות חלשות, וצריך לטפל בכולו. מצד שני הרפואה הטיבטית חסרת אונים במקרי חירום. אנחנו מקוות שנצליח לשלב בין הרפואה הטיבטית לרפואה המערבית".

יאנג צ': "כשרק התחלנו ללמוד, היה לי קושי עם הריגת חיות לצורכי ניתוח. דיברתי על זה עם his holiness , הדלאי למה, והוא הציע לי לחשוב שאני הורגת חיה אחת - כדי להציל מיליוני יצורים חיים אחרים. בנוסף הוא נתן לי מנטרות שאותן אני משננת אחרי כל ניתוח וזה משאיר אותי נקייה".

נאמגיל לא הצליחה לדבר עד היום עם הדלאי למה, למרות שמאוד רצתה.
"פגשתי אותו באחד מהכינוסים ההמוניים בדרמסלה. הייתי עם בני משפחתי וכולנו החזקנו צעיפים לבנים, כנהוג. עמדנו שעה ארוכה בתור, וכשהגענו אליו הוא כרך את הצעיף על צווארי ובירך אותי. רציתי להגיד לו שאני הסטודנטית שנבחרה לנסוע לישראל, אבל מרוב התרגשות לא הצלחתי להוציא אף מילה מהפה. מצד שני אני לא חושבת שהייתי צריכה להגיד לו. הוא בטח הרגיש שזו אני".

מה ידעתן על ישראל לפני שהגעתן?

נאמגיל: "רק את הדברים הרגילים שכולם שומעים. שזו ארץ מאוד קטנה והיא מוקפת אויבים. חברים שלנו חשבו שיפציצו אותנו, אבל אני חושבת שהכל כתוב בגורל".
את הישראלים הן מכירות קצת יותר, מנחילי המטיילים המציפים את סימטאות דרמסלה. יאנג צ'י: "בשבילנו כל "הראשים הצהובים", המערבים, הם אותו הדבר. אבל הישראלים בולטים בגסות הרוח שלהם. הם באים להודו אחרי הצבא, רוצים להשתחרר. הטיבטים מאוד עדינים והישראלים לא תמיד מדברים אליהם באותה עדינות".

יאנג צ'י רוצה להתמחות ברפואת נשים. עד כמה שידוע לה היא תהייה הגניקולוגית הטיבטית הראשונה. " טיבטיות רבות מתות מסרטן הרחם. הנשים אצלנו מאוד ביישניות והן לא הולכות לרופא גבר. אולי אם תהייה אישה גיניקולוגית זה יקל עליהן".
שתיהן דוחות את השאלה האם החברה הטיבטית היא שמרנית, עובדה, הן אומרות, ששתי סטודנטיות צעירות נוסעות בלי בעיה לארבע שנים לחו"ל .
נאמגיל: "לנשים יש תפקיד מאוד חשוב בחברה הטיבטית. אין אצלנו אפליה נגד נשים, אין העדפות סקסיסטיות. עד לא מזמן היו נהוגות משפחות פוליגמיות, אבל כאלה שיש בהן אישה אחת ושני בעלים, בדרך כלל אחים. המשפחה מתחזקת מזה, כי יש שני מפרנסים, וזה שם את האישה במרכז. גם היום מעמד הנשים הוא גבוה. הכוח הגברי מתבזבז על חיי נזירות. כל חייהם של הגברים הטיבטים סובבים סביב הדת ואפילו הדלאי למה אמר שצריך יותר אנשים מעשיים, שיפעלו למען החברה הטיבטית, ופחות אנשי דת".

איך תשמרו על המנהגים הבודהיסטים בבאר שבע, שבה אין קהילה טיבטית או מקדשים?

נאמגיל: "בשבילי הדת היא לעשות טוב. אם אפשר לעשות מישהו מאושר - זו התפילה שלי. אלוהים לא יושב במנזר או במקדש, אם אתה דתי אלוהים הוא בכל מקום, אפילו בבאר שבע".