אל תקראו לי פושע מלחמה

מי האיש העומד אחר האסטרטגיה חסרת האחריות של ישראל להתעלם מוועדת גולדסטון ולאחריה הניסיון הכושל להימנע מדיון בדו"ח במוסדות האו"ם? מיהו האסטרטג או יועץ התקשורת הגאון שמשאיר סימני שאלה סביב מוסריותו של עם שלם והופך את צה"ל לשק החבטות של חבורת רוצחים המתכסים באצטלה של מסכנים חסרי מדינה? לאותו אסטרטג הקדישו הגששים שורה שלמה - "אם הטמטום היה מחלה כואבת, היית כל החיים בגבס".

כמי שנטל חלק פעיל במבצע "עופרת יצוקה", אני לא מוטרד מהגויים, מאבו מאזן או מחאלד משעל. אני מוטרד הרבה יותר מחוסר האמון של פובליציסטים ושוברי שתיקה למיניהם המערערים על חוסנו המוסרי של צה"ל על חייליו ומפקדיו. הפוגעים בנכונותם של חיילים ומפקדים להתנדב להסתער על אויב המאיים על קיומנו. אני פחות מוטרד מהאפשרות שלא אוכל לראות את שבעת פלאי תבל מאשר היכולת של חיילי צה"ל ומפקדיו להסתובב גאים על מדים בלי שיצביעו עליהם כעל פושעי מלחמה.

אין לנו במה להתבייש ועל מה להתחרט. היו במבצע טעויות כמו בכל מלחמה אחרת, היו גם התנהגויות חריגות שנחקרות גם בימים אלה, אך האסטרטגיה של אי שיתוף פעולה עם ועדת החקירה פגעה ביכולתנו להציג את צה"ל במלוא הדרו המוסרי, כולל חקירת החריגות ותחקירי הטעויות שאין להן אח ורע בעולם המערבי. הייתה לנו הזדמנות נדירה להראות לעולם החופשי כי אצלנו לא רק מדברים על מוסר אלא שומרים עליו בניגוד למדינות נאורות אחרות אשר ששות לכל הזדמנות להפנות אלינו את חיצי הביקורת שיכולות להיות מופנות עליהן בכל רגע. הייתה לנו הזדמנות ליצור עמדת כוח באו"ם ובמוסדותיו לדרישות חקירה עכשוויות ועתידיות בכל מיני מדינות שכנות שיחייבו אותן לבזבז זמן ומאמץ התגוננות כמו למשל של כל מיני פיצוצים פתאומיים בלבנון.

אין לי ספק כי ארה"ב באפגניסטן, מדינות נאט"ו שהיו שותפות לטיהור האתני של סרבים בקוסובו, רוסיה בגיאורגיה ובצ'צ'ניה והטורקים בארמניה, היו ממהרות לדרוש לקבור את דו"ח גולדסטון שהיה מציב מראה של מוסריות אמיתית מול פניהן הצבועות. בטוחני כי שיתוף פעולה עם וועדת גולדסטון לפני פרסום הדו"ח או לאחריו היו מאפשרות לעולם להבין עד כמה אנחנו באמת זכאים להשתמש בכוחנו להגנתנו מול אויב שלא מהסס להשתמש בילדיו, בנשותיו ובחוליו כמחסה וכמסתור לפעולות טרור כנגד אוכלוסייה ישראלית בלתי מעורבת לחלוטין. אני משוכנע כי אווירה של שיתוף פעולה הייתה מאפשרת ל – 88 שמיניסטים חולמניים להתעורר ולהבין כי האלימות ברחובות הן תוצאה של שעמום וריקנות ולא של אכזריות ורוע, וכי עליהם להתגייס כדי להגן על זכותנו לחיות ולאפשר למי שאינו מבקש את רעתנו לחיות בשלום לצידנו.

במקום אסטרטגיה של שיתוף פעולה והוכחת צדקתנו בחרה ממשלת ישראל בדרך המובילה לגיהינום בתי המשפט הבינלאומיים. לא די שקצינים ומנהיגים ישראליים צפויים להיעצר ולעמוד לדין בחו"ל, אלא שמעתה ואילך ידרשו מפקדים רגע לפני ההסתערות, לעצור ולבדוק האם זה עלול לפגוע בסיכוייהם ללמוד באוניברסיטה בחו"ל. בשל הטעות האסטרטגית הזו נאלץ ראש ממשלת ישראל לזחול לפתחו של אבו מאזן ולהודות מעל בימת הכנסת כי ישלם את שכר טרחת עורכי הדין שיגנו על אולמרט, ברק וציפי לבני. אני מקווה כי יישארו לו כמה גרושים לשחרר אותי ממעצר בעת נחיתתי הקרובה באחת ממדינות העולם הנאור.

לא קוראים לי שי דרומי אך אני בכל בית דין בעולם ולהוכיח בצורה לא פחות נמרצת ועם הוכחות מצולמות וחד משמעיות כי צה"ל עשה כל אשר ביכולתו להגן על רכושה של מדינת ישראל ועל "בני ביתה". לא צריך בשביל זה עו"ד יקר ולא יועץ תקשורת מצועצע, צריך רק להאמין שבנינו יצאו להגן על ביתם תוך מוכנות להקריב את חייהם למשימה זו ולא מתוך הרפתקה ויצר להרוג ולהרוס. במקום להתחמק, להתחפר ולפזר עשן של מי שיש לו מה להסתיר, יהיה נכון יותר לעמוד זקופים ולהוכיח בעיקר לעצמנו כי יש בנו הכוח, צדקת הדרך והנחישות להמשיך ולהגן על עצמנו.