גרילה או גלריה?

מחוץ לבניין הנטוש והמט לנפול בדרום תל אביב לא ניתן לשער מה גדולה ההפתעה שממתינה בפנים. על פניו נראה הבניין כגל חורבות טיפוסי וכשריד נוסף לתקופה ישנה שחלפה לה. אבל כשנכנסים פנימה, דרך פרצה באבני הבניין העתיקות, מגלים חלל רחב ידיים שהוסב לתערוכת ציורי קיר מרשימים שפזורים מכל עבר.

למעלה מחודש עמלו Zero Cents, Klone, Know Hope ו- Foma 3 על התערוכה "Kindred Times and Future Goodbyes", שנשמרה לדבריהם בסוד "בשל שיקולים חוקיים". הארבעה מרכיבים את ליבת האמנות האורבנית בישראל ושיתוף הפעולה ביניהם הניב תערוכה מרשימה ביותר, שבה מתכתבים זה עם זה הדמויות והמוטיבים שייחודיים לכל אחד מהאמנים. ביחד עם השימוש שהם עושים בשכבותיו הישנות של הבניין, תוך ניצולן לצרכים אמנותיים, נוצרת חוויה עזה במיוחד, בה לא נתקלים על בסיס יומיומי, בפרט לא בישראל.

עם זאת, התערוכה המחתרתית, שדבר קיומה עבר מפה לאוזן, הגיחה לאוויר העולם בנקודת זמן קריטית לאמנות האורבנית שהולכת ומתבססת כזרם מקובל באמנות הישראלית העכשווית. התהליך אמנם נמצא בראשיתו, אך יותר ויותר "אמני גרילה" נמצאים בעיצומו של המעבר מהרחובות אל חללי הגלריות ודימויים מקירות הבניינים גולשים אל בתי המכירות הפומביות והאוספים הפרטיים.

בראש רשימת האמנים האלה ניצב Know Hope, שגרירה של האמנות האורבנית הישראלית בחו"ל. הוא הציג בבירות העולם הנחשבות ביותר, העלה תערוכת יחיד בלוס אנג'לס, מוכר עבודות באלפי דולרים ובקרוב ייצא ל"סיבוב הופעות" עולמי נוסף. על רקע ההצלחה הבינלאומית הזו, נדמה כי החזרה שלו ושל חבריו אל בנייניה הנטושים של תל אביב נובעת מרצונם להראות כי השורשים האמיתיים שלהם עדיין נטועים ברחוב. "זו התפתחות אורגנית שהיתה מתקיימת בכל מקרה", הוא הודף בתוקף את הטענה. "בייחוד לאחר זמן רב שלא עשינו משהו ביחד".

לא קל להיות אמן שצמח מהרחוב ומאז נמצא בהתפתחות וגדילה אמנותית. כל הזמן שואלים אותך למה עברת להציג בגלריות, איך זה מסתדר שאתה נמכר במכירות פומביות, למה אתה לא פוליטי יותר ועוד ועוד. כנראה שהציפייה היא שאמן כזה יתנצל כל הזמן על הצלחתו, או לפחות יסביר את השינוי שחל בדרכו. ואולי זה בגלל שהדעה הרווחת היא שאמן רחוב אמור להיות אנטי ממסדי מטבעו.

"התחלתי לעשות אמנות ברחוב כי זה איפשר לי שיח עם הציבור על בסיס יומיומי", מסביר Know Hope. "מעולם לא כיוונתי למכירות פומביות, אבל כל עוד אני מרגיש שאני עושה את מה שאני רוצה ומקבל את כל הכלים הדרושים לכך, אני מרגיש בסדר עם עצמי. יכול להיות שיום אחד גם גלריות יפסיקו לעניין אותי. כשאני נוסע לתערוכה בחו"ל, אני חוזר לעבוד שם ברחוב כבר מהיום הראשון שאחרי הפתיחה".

את אמיר פוגלמן, בעלי החנות-גלריה "אורבניקס" בתל אביב, שהיה בין הראשונים שהציג את האמנים האורבנים, הטיעון הזה לא ממש משכנע. "יש להם קונפליטקט שהם נמצאים בו", הוא מנתח. "השאיפה שלהם היא להיכנס למיינסטרים, כמו שזה קורה בכל העולם, אבל על ההכרה הממסדית משלמים כידוע מחירים אמנותיים".

Know Hope, מצדו, מודע למחיר שהוא עלול לשלם, אבל בוחר שלא להתרשם יותר מדי מהקונפליקט המוצע. "אני רוצה לעשות מיצבים שלמים יותר, בין אם הם צריכים להיות בתא שירותים של בניין משרדים ובין אם בחלל גלריה מכובדת. מה שמעניין אותי הוא סוג עבודה שונה, שנולד כתהליך שלא בא במקום אלא בנוסף".

לדעת סרג' תירוש, אספן אמנות ונצר למשפחת מקימי גלריות בתל אביב ובית מכירות פומביות בהרצליה, שהיה הראשון להכניס את האמנות האורבנית הישראלית לשוק האספנות, אותם אמנים לא מתעלמים במכוון מהפן הפוליטי של עבודתם אלא פשוט אין להם עניין לעסוק בו. "נכון שהאמנות האורבנית התחילה באווירה אנטי ממסדית", הוא מסביר, "אבל כעת זה לא הרצון. אף אחד מהאמנים האלה אינו אמן פוליטי בהגדרתו. הרצון שלהם הוא לתקשר עם הציבור ובעבר לא היתה להם אלטרנטיבה מלבד הרחוב".

ואילו תמר סופר, שמעבירה בימים אלה סדרת הרצאות על אמנות אורבנית, סבורה שדינו של כל אוונגרד להפוך למיינסטרים ורואה בזה דווקא דבר טוב "כי אז יתפנה מקום לאחרים". יחד עם זאת, היא מדגישה כי בכל הקשור לאמנות אורבנית בישראל זה עוד רחוק מאוד מלקרות.

בין אם זה רחוק ובין אם זה ממש מעבר לפינה, יתכן שהחתירה אל המיינסטרים היא אחת הסיבות לכך שהאמנות האורבנית הישראלית חפה כבר עכשיו מאנטי ממסדיות. Know Hope סקפטי. "הייתי שמח לחשוב שהאמנות באמת מספיק מאיימת כדי שהממסד יצטרך לבלוע אותה כדי לרוקן אותה מתכניה. היא אכן כלי עוצמתי שמאפשר מהפכות בינאישיות, מהן נוצרות מהפכות אנושיות, וגם לי כאדם יש הרבה בעיות עם הממסד. יחד עם זאת, האמנות האנטי ממסדית הפכה ללא אפקטיבית מכיוון שיש דרכים מקוריות יותר להפוך את הפוליטיקה לנגישה וזה מה שאני מנסה לעשות".

"אני רואה מימד בעייתי בתקשורת המבוססת על דעות פוליטיות", הוא ממשיך. "או שהיא פונה לקבוצת אנשים שחושבת כמוך או שהיא מפנה אצבע מאשימה כלפי הקבוצה שחושבת אחרת. מבחינה זו, תקשורת כזו אינה יעילה. זה לא שאני חושב שאקטיביזם אינו נחוץ, אבל אני מנסה שלא להתעסק בו ישירות בצורה גרפית אלא להוריד אותו למכנה המשותף העמוק ביותר והוא המצבים האנושיים הבסיסיים ביותר. זה אמנם דורש ממני להיות יותר אוניברסלי ופחות מקומי אבל מאפשר לי לנהל את השיח בצורה לא מאיימת".

ואכן, עבודותיו של Know Hope רוויות במוטיבים אוניברסליים שעוסקים בחיים שלאחר האפוקליפסה, שהם לכאורה נטולי תקווה. יחד עם זאת, הדמויות הגמלוניות ארוכות הזרועות - שהפכו לסימן ההיכר שלו - תומכות זו בזו לאחר חורבן הסדר הקיים, ובכך מתגלה התקווה. "בתוך הראש שלי", הוא אומר, "העבודות שלי דווקא פוליטיות".

כל אמן אורבני נאלץ להתמודד עם ההשוואה הבלתי נמנעת – לפחות בראיונות עיתונאיים אך לא רק – עם בנקסי, אמן הגרפיטי הבריטי המפורסם ביותר בעולם. מטרת העל האמנותית המוצהרת של בנקסי היא ניגוח ההגמוניה השלטת והוא עושה זאת בצורה מבריקה באמצעות מסרים פוליטיים ואנטי קפיטליסטיים חדים שמובנים כבר במבט ראשון. למרות, ואולי בגלל, התגרותו בממסד, עבודותיו נמכרות במכירות פומביות בסכומי עתק של מיליוני שקלים, אך הוא עדיין פועל ברשות הרבים, ואף הגיע לגדה המערבית כדי "להפוך את גדר ההפרדה למיצג אמנותי אחד גדול".

עבודותיו של Know Hope אינן מתמסרות באותה קלות כמו אלו של בנקסי, שלרוב פועל כ"קופירייטר גרילה", ודורשות התעמקות ארוכה יותר. עם זאת, הוא מעיד על עצמו כי נגישות אמנותית חשובה לו מאוד, עד כדי כך שפעמים רבות הוא מתלבט האם הצופה יוכל להבין למה התכוון ביצירה מסוימת. "אני מספר סיפור והייתי רוצה שהוא יוכל להיות מובן. בגלל זה, לדוגמה, אני משתמש בדמות חוזרת שנועדה לאפשר לצופה לפתח איתה מערכת יחסים ארוכת טווח. אני מנסה לדייק עם העבודה על הסמלים, הדמויות והסיפור הכללי ותמיד משמח אותי לראות שאנשים שלא מכירים את העבודות שלי קולטים אותן".

את ההתפתחות המואצת של זרם האמנות האורבנית בישראל וחדירתה אל המיינסטרים תולה Know Hope בעיקר בתחושת החסך האמנותית שקיימת אצלנו. "יש דבר מאוד יפה בכך שלא לוקחים כאן דברים כמובנים מאליהם, גם אם ההתלהבות מהם נובעת מחסך", הוא מסביר. "סצנת אמנות הרחוב עדיין לא מקולקלת כאן על ידי אנשים שמחפשים להתעשר. זה עדיין נראה טהור, ולכן חשוב שההתפתחות לא תיעשה בצורה חפוזה".

אז לאן מועדות פניה של האמנות האורבנית הישראלית? האם לחללי הגלריות היוקרתיות והמוזיאונים הנחשבים, שוודאי ינסו להציג גרסה אמנותית מרוככת ליצירות נועזות, או שמא תתמקד ביתר שאת במרחב הציבורי בו תשכלל ותחדד את מסריה ואת אופן ביטוים. התשובה לשאלה זו טרם נכתבה או צויירה על הקיר, וקיר חשוף, כידוע, קורא לאמן הרחוב כפרצה שקוראת לגנב.

*התערוכה "Kindred Times and Future Goodbye" מוצגת בבניין שבפינת הרחובות הרבי מבכרך ואוארבך בתל אביב (ההגעה מרחוב אילת ).