המשנה לראש הממשלה סילבן שלום הרבה להתראיין לאחרונה ואמר מעל כל במה שהוא שואף שהמצב במסגד אל אקצה יהפוך להיות כמו המצב במערת המכפלה בחברון. כלומר, שיהודים יתפללו שם כמו מוסלמים ותהיה חלוקה של זמן. כך התבטא בעבר גם סגן אחר של ראש הממשלה, אלי ישי.
הדברים מוכיחים שלאחר שנכשלו זרועות השלטון בחלוקה גיאוגרפית של המסגד בין מוסלמים ליהודים, הם שואפים לחלוקת הזמן, להשתלט על זמני התפילה, וליצור סטטוס קוו חדש. לזה מתווספת ההגבלה החמורה על חופש הפולחן והתפילה של מוסלמים, כאשר רק גברים מעל גיל חמישים רשאים להיכנס למסגד, הגבלה שאפילו אלוהים לא הטיל, אך מפקד משטרת ירושלים, שחושב שהערבים והמוסלמים הם כפויי טובה הטיל גם הטיל.
רבים חושבים שהפלסטינים בירושלים המזרחית (זה לא מזרח ירושלים, כי מדובר בעיר שנכבשה ב67 ולא בעיר שחוברה לה יחדיו) צריכים בעצם לומר תודה על תשלומי ביטוח הלאומי, על התעודה הכחולה, ועל "הנדיבות" שהיהודים מגלים. ובכן, צריך להבהיר בצורה שלא משתמעת לשתי פנים: הנוכחות הישראלית בירושלים המזרחית היא זמנית. כפי שכל כיבוש הוא זמני.
ההגבלות על התפילה חייבות לחלוף. בזמן הצלבנים מסגד אל אקצא היה סגור לתפילת מוסלמים במשך 90 שנה, והמוסלמים חזרו להתפלל שם. מסגד אל אקצא הוא אתר תפילה למוסלמים, מהקדושים ביותר, וזה המקום והזמן לרסק את השקר הישראלי הטיפוסי שאומר שמסגד אל אקצא וירושלים לא הוזכרו בקוראן. הם הוזכרו ועוד איך ב"סורת אלאסראא" ובה הוזכרה במפורש המילה "מסגד אל אקצא" כאשר הנביא הגיע אליו ממסגד אל חארם.
"לא רוצים עימות דתי"
אין אני רוצה להתערב באמונות של היהודים. אך אני לא יכול לקבל שיהודים יתערבו וידכאו אמונות של מוסלמים בכוח השלטון. מוסלמים יתפללו במסגד אל אקצא, ויהודים ברחבת הכותל. כי הרי יהודים לא יסכימו, קרוב לוודאי, שמוסלמים יבואו להתפלל באלפיהם ברחבת הכותל כי יש האומרים שהכותל נחשב לקיר המערבי של מסגד אל אקצא.
גם החפירות מסביב למסגד והקריאות של רבנים, של עמותות והחלטות של בתי משפט, מדירות שינה מעיני המוסלמים. אני קובע קטגורית שאין אנו רוצים בעימות דתי ובאלימות במקומות קדושים. נהפוך הוא! הנהגת הציבור הערבי באמצעות ועדת המעקב מרגיעה את הרוחות תוך כדי הדגשה על הזכות המוחלטת של מוסלמים להתפלל בכל זמן ובכל עת במסגד.
גם קיצוניותה וסרבנותה של ממשלת נתניהו-ליברמן-ברק מעיבה על האווירה ומגדילה את תחושת המחנק של פלסטינים שמרגישים שהמבוי סתום בתהליך המדיני, ולרבות בנושא ירושלים, שנתניהו מסרב אפילו להציב על שולחן המשא ומתן תוך כדי המשך הבנייה ההתנחלותית והשתלטנית בשכונות הערביות, לעיתים תוך כדי גירוש פלסטינים מבתיהם והחדרת מתנחלים במקומם. כל זה יכול בעתיד להביא להתפרצות של זעם והתקוממות עממית.
כמי שעדיין דוגל בחזון שתי המדינות שהולך ומתרחק מאיתנו כאשר מתגלה מולנו האמת העירומה של תהליך מדיני עקר ושל מראית עין של מגעים שבמשך 15 שנים לא הביאו את הגאולה, אני מרשה לעצמי לומר שכנראה הגרוע מכל עוד לפנינו כי אי אפשר להכניע שאיפות של עם על ידי כוח או על ידי דיכוי, או על ידי מעצר או הגליה או חיסול. הזכות להיות חופשי היא זכות מוחלטת, גם אם האויב של העם הפלסטיני היא מדינת ישראל.