הידיעה על דרישתם של שלטונות רוסיה משמואל פולישוק דיפלומט ישראלי, איש לשכת הקשר נתיב, לעזוב את רוסיה באופן מיידי בשל חשד לריגול, לא עוררה בארץ גלים רבים מדי. רק מעט כותרות קטנות סיפרו את סיפורו של הדיפלומט המגורש. בחינה מעמיקה יותר של הסיפור מעלה שוב מעל פני השטח את החשדנות הבסיסית ואי הנינוחות של המשטר הרוסי נגד פעילויות נתיב, חשדנות שאולי היה לה חלק בהחלטה לגרש את הדיפלומט.
לשכת הקשר נתיב הוקמה ב-1952 על ידי ראש הממשלה הראשון דוד בן גוריון, במטרה להגיע אל יהודי ברית המועצות שנאלצו לפעול בסתר, לקיים את אמונתם, ללמוד עברית ולתכנן את עזיבתם ועלייתם לישראל אל מול עינו הפקוחה של המשטר הסובייטי. עם נפילת מסך הברזל, איבדה נתיב את חשיבותה, אך בשל לחצים פוליטיים לא פורקה ולמרות שלנוכח העדר הצורך בחשאיות, החלה גם הסוכנות היהודית לפעול בקרב יהודי ברית המועצות לשעבר, המשיכה נתיב להתקיים ולהיאבק בסוכנות על תחומי ואזורי פעולה והשפעה.
כך נוצרה כפילות בעייתית, בה שני ארגונים שמטרתם דומה פעלו ופועלים באותו המקום, בזמן שגם אם יש הבדלים בניואנסים, מטרתם המוצהרת זהה לקרב את היהודים לציונות ולעודד את העלייה. הכפילות הזו עודדה גם את החשדנות בקרב השלטונות הרוסיים שמתקשים להבין את הצרכים הפוליטיים הישראליים העומדים בבסיסה, ועל כן חושדים כי נתיב ממשיכה לפעול בחשאי ולעודד פעילויות חתרניות.
כר פורה למינויים פוליטיים
ארגון שפעל בחשאי בתוככי ברית המועצות, בשעה שלזו לא היו יחסים דיפלומטיים עם ישראל ועצם היותך ציוני היתה עילה למאסר ממושך, לא ראוי שימשיך ויפעל ברוסיה של היום הרואה את עצמה כמדינה ידידותית לישראל. עידוד העלייה הוא ערך חשוב מאין כמותו, אבל כפי שלא נפעיל לצורך כך ארגונים חשאיים במהותם באירופה או בארה"ב, כך לא ראוי שהדבר ייעשה גם ברוסיה.
יתרה מכך, ככל שנתיב איבדה מכוחה, כך היא הפכה להיות כר פורה יותר למינויים פוליטיים, ולמוקד למאבקי כוח, כאשר לא במקרה כללו ההסכמים הקואליציוניים שהוצגו לקראת הקמת ממשלת נתניהו גם את האחריות על נתיב.
טוב יהיה אם הארגון שהחל כארגון חשאי והפך היום לארגון מזוהה פוליטית הסובל מיחס קר וחשדני מצד השלטונות ברוסיה בתחומה הוא פועל, יחדל מלהתקיים ויאפשר לגופים שמראש הוסמכו לבצע את מלאכת עידוד העלייה לעשות את תפקידם ביעילות ולאור היום ובניתוק מקסימלי מאינטרסים מפלגתיים ופוליטיים.
הכותב הוא חבר כנסת מסיעת קדימה.