החייל האמיץ רקסי

רבים מאיתנו התרשמו מאוד, כשפורסמה השבוע כתבה על יחידת "עוקץ" של צה"ל, המציגה את גורי הכלבים שעתידים לשמש את היחידה. ספק כמה מאיתנו, שהתפעמו למראה הכלבלבים המתוקים, באמת הקדישו את מחשבותיהם לתפקיד האמיתי שהם עומדים למלא: להישלח למלחמות, להקריב את חייהם, וזאת בלי לדעת בכלל בשביל מה הם עושים את זה או מה הסכנות הכרוכות בכך. האם זה באמת בסדר לשלוח כלבים לסכן את חייהם במלחמה של בני אדם, שאין להם שום צד בה?

ברור שהתשובה לכך מורכבת יותר משאלות אחרות שנתקלים בהן ביחס המוסרי בין בני אדם לחיות אחרות. על רוב הנושאים (כגון שימוש בבעלי חיים לבידור, ניסויים או אכילת בשר) אין מחלוקת בנוגע למוסריות שבהם, מכיוון שהמשמעות שלהם היא שלילת הזכויות הבסיסיות ביותר מבעלי החיים כדי לספק צורך שולי ואגואיסטי של האדם. אבל מה בנוגע ליחידת עוקץ, שמסכנת את חיי הכלבים שלה כדי להציל חיי אדם?

לכן יש לחקור את הנושא מכיוונים שונים. הראשון הוא, האם חיי אדם באמת שווים יותר מחיי כלב? כמובן, האינסטינקט הראשוני שלנו יהיה לזעוק במחאה "כן!", אבל בתור בני אדם נשללת מאיתנו היכולת להיות אובייקטיביים בנושא. גם אם אנחנו האנשים הנאורים ביותר, התפישה שלנו בנוגע לערך החיים היא סובייקטיבית. תארו לעצמכם, למשל, שאתם עומדים בפני הדילמה אם להציל את החיים של קרוב משפחה אחד אהוב, או של כמה בני אדם אחרים שמעולם לא הכרתם. רובנו יבחרו להציל את קרוב המשפחה. כעת, למי שמגדל כלב או חתול בביתו, יהיה קל לחשוב על הצעד הבא: האם תעדיפו להציל את בעל החיים הקרוב ללבכם, או אדם שמעולם לא הכרתם ולא היה לכם שום קשר איתו? כמה הצטערתם כששמעתם על מוות של בעל חיים קרוב, לעומת מוות של אדם עלום פנים בחדשות?

בקיצור, ערך החיים הוא סובייקטיבי ותמיד יהיה כזה, וזה בסדר גמור. וכעת לשאלה, האם לחייהם של הכלבים ביחידת "עוקץ" אין משמעות בהשוואה לחיי אדם? אני מניח שחייל ממוצע שמגיע ליחידת "עוקץ", שהיא יחידה התנדבותית (לפחות עבור בני האדם שבה), מגיע לשם כי הוא אוהב כלבים ורוצה לעבוד לצדם במסגרת השירות הצבאי. לכן, אני מאמין שהחיילים ביחידה רואים בחייהם של הכלבים כבעלי חשיבות, אינדיבידואלים שווי ערך אליהם, ולא בשר תותחים.

הכלבים ביחידה הם כלבים גזעיים, וכל מי שמגדל כלבים (להוציא את מי שעושה את זה למטרות רווח ואינטרס אישי) מודע לעובדה שכלבים מעורבים גוועים מרעב ומקור בהמוניהם ברחובות ובמכלאות, ולכן חשוב לעקר ולסרס כלבים ולאמץ כלבים מהרחוב, במקום להמשיך ולהרביע עוד ועוד כלבים שייתפסו את מקומם של אלה שכבר חיים ורוצים בית חם. הקמה של "יחידת המלטות" שרק חלק קטן מהגורים שבה יגדלו להיות כלבים לוחמים, "תייצר" למעשה גורים רבים שיתפסו את מקומם של אותם כלבים שיכלו לזכות בבית חם.

ולאלה מאיתנו שהרימו ראשם בגאוות יחידה למראה היחס החם והאנושי של הצבא שלנו לכלבים שבו – תחשבו שוב. מעבר לעובדה שספק אם ניתן לקרוא לשליחת כלבים אל מותם במלחמה "יחס חם ואנושי", יש לציין את היחס של צה"ל לשאר בעלי החיים, והכלבים בפרט, שנמצאים בין שורותיהם.

על פי הנחייה מפורשת לחיילים, הזכורה לי לרעה היטב מימי השירות שלי, במקרים בהם ישנם כלבים או חתולים משוטטים בבסיסי צה"ל, אסור לחייל אפילו ללטף או להאכיל אותם. בטירונות התבקשתי לזרוק אבנים על חתולים שנכנסו לאוהל כדי לגרש אותם משם (כמובן שלא עשיתי זאת). לעתים הצבא אינו מהסס אף להרוג בעלי חיים, בכך שהוא מונע טיפול בחיות במשוטטות בבסיסים במקרה של פציעה.

גם ניסויים בבעלי חיים במערכת הביטחון היא עניין שבשגרה, וכמו כל הניסויים בבעלי חיים, גם הם חסרי צורך ממשי – הניסוי הידוע לשמצה ביותר שנערך בצה"ל, הוא פיצוץ קרוואן שבתוכו דחוסים עשרות חזירים. על פי נתונים שהגיש סגן שר הביטחון לשעבר אפרים סנה, בשנת 2004 בוצעו ניסויים ב-10 כלבים, ובנוסף עליהם בלמעלה מ-14 אלף עכברים, ב-196 אוגרים, ב- 1972 חזירי ים, 553 ארנבות, 267 חזירים ו-35 קופים. סנה ציין כי מדובר בנתונים חלקיים בלבד.

לסיום, כדאי לבחון את תגובותינו לסיפורי גבורה שונים בצבא. אנחנו מתפעמים מעוז רוחו של חובש קרבי המטפל בחבריו (ואפילו באויביו) הפצועים בלב שדה הקרב, או של חייל שנשכב על רימון כדי להציל את חיי חבריו תוך הקרבה ודאית של חייו. אבל כנראה שביחידת עוקץ המצב הפוך – חיילים שולחים חברים אהובים, שליוו אותם במהלך כל השירות, להילחם ולמות. האם עדיף שימות אדם ולא כלב? התשובה היא לא, אבל זה לא אומר שכלבים צריכים לשמש כבשר תותחים חסר כל ערך. בצה"ל פועלות מספר יחידות מובחרות, כולן בזכות האנשים שבהן ובלי כלבים. כחלק מתדמית של "צבא הומאני" שצה"ל מנסה לאמץ לעצמו, הגיע הזמן שיתחיל להתייחס בצורה הומאנית באמת גם לבעלי החיים שבו.