ב-9 באוקטובר 1994 נחטף בצומת הטייסים חייל גולני, נחשון וקסמן, על ידי אנשי החמאס מחופשים למתנחלים. וקסמן הוחזק בבית בביר נבאלה מצפון לירושלים, ועבור שחרורו דרש חמאס שישראל תשחרר מאות אסירים של הארגון, וביניהם השייח אחמד יאסין. מספר ימים לאחר החטיפה פרסמו החוטפים קלטת, ובה פנה נחשון וקסמן להוריו ולממשלת ישראל, בשעה שאיש חמאס ממכוון רובה לראשו. הקלטת זעזעה את העם בישראל, ראש הממשלה דאז יצחק רבין החליט שלא לנהל משא ומתן עם החוטפים, ומקום החזקתו של וקסמן אותר וסיירת מטכ"ל קיבלה עליה את המשימה לשחררו.
פעולה חילוץ נערכה חמישה ימים לאחר החטיפה ונכשלה כישלון חרוץ. וקסמן ומפקד כוח החילוץ, סרן ניר פורז, נהרגו. העם והתקשורת בישראל חיבקו את משפחת וקסמן המיוסרת, ורבים לא ישכחו את מסיבת העיתונאים שכינס רבין עוד באותו לילה, ערב שבת, ולקח על עצמו את האחריות לכשלון.
הטרגדיה של וקסמן לא היתה המקרה הראשון ולצערנו גם לא האחרון, בו נחטפו חיילי צה"ל בידי האויב למטרת ניהול משא ומתן לשחרור אסירים. בכל פעם שזה קרה התנהל בציבוריות הישראלית ויכוח בין אלה הסבורים שקדושת החיים של חייל ישראלי חטוף מצדיקה כל ויתור לבין אלה הגורסים שישנם מחירים שאותם אסור לשלם בתמורה לחייל חי או מת. בפרשת וקסמן המערכת החליטה שלא לנהל משא ומתן והעבירה לחוטפים מסר לוחמני ברור. לפני ואחרי פרשת וקסמן, מקרים דומים הסתיימו בויתורים ישראלים וברבבות מחבלים ששוחררו לחופשי.
המקרה של שליט שונה ממקרה וקסמן, כיון שנראה שאין למערכת אופציה צבאית לשחרורו. ישראל מנהלת משא ומתן לשחרורו כבר כשלוש שנים, ושמו של שליט אינו יורד מסדר היום הציבורי בעיקר בזכות המאבק של משפחתו. גורמי שלטון שונים האשימו את משפחת שליט בנזק לכאורה, שהמאבק שלהם גורם, ולא פעם שמענו שפעולותיהם למען שחרור של גלעד יוצרות אוירה של ותרנות וכך מקשיחות את עמדות החמאס. אמירות נבזיות אלה גרמו לי חוסר נוחות מסוים, אבל לא רק לי. התייצבותה החד משמעית של אסתר וקסמן, אמו של נחשון, לצידם של אביבה ונועם שליט הפיחה רוח גבית במאבקם.
אין מחיר שלא ניתן לשלם
גלעד שליט עדיין בשבי, וביום שישי האחרון כולנו הצטמררנו כשצפינו בקלטת שלו. הויכוח בסוגית המחיר שאותו ישראל תצטרך לשלם עבור החזרתו הוכרעה כבר מזמן. אין מחיר לחייו של חייל ישראלי.
בעתיד החטיפות לא יפסקו, כל עוד ימשך מצב הלחימה בינינו לבין הפלסטינים, וכל זמן שפצעי העבר לא יגלידו. העובדה שהשיח הציבורי בעניין החייל החטוף מתעלם מהסכסוך הלא פתור במזרח התיכון מצערת, וההתעלמות הזאת יוצרת דמוניזציה של הצד הערבי ומוסיפה עוד יותר לאווירה של פחד וחוסר אמון שגם כך שוררים כאן. הסכסוך הוא הסיבה המרכזית לחטיפות, ואת זה הבין יהודה, אבין של נחשון וקסמן, שמשתתף בפגישות עם הורים שכולים פלסטינאים כבר מספר שנים.
גם אנחנו צריכים לפתוח את הראש לחשיבה אחרת, כדי שנוכל לדרוש מהממשלה למלא את האחריות המוטלת עליה. האחריות היא ולא רק להחזיר את גלעד שליט הביתה, אלא גם למנוע את החטיפה הבאה.