קלטת שליט: לפרסם או לא לפרסם?

אין דבר מעצבן יותר מאנשים שרוצים דברים הכי בעולם אבל לא מוכנים לשלם את המחיר עבורם. כולם רוצים שלום עם סוריה, אבל אף אחד לא מוכן להפסיק לגלוש בחורף בחרמון. שלום עם הפלסטינים? בטח שרוצים, רק אל תבקשו מאתנו לפנות התנחלויות. בקיצור, תנו לנו הכל, תקבלו כלום ותגידו תודה שמישהו מוכן לדבר עם הערבושים שנתקעו לנו באמצע החיים.

עם כל הכבוד למדביקי הסטיקרים, קושרי הסרטים, חותמי העצומות ושאר הנודניקים שרכבו על טרגדיית השבי של שליט, גם פה כולם רוצים לקבל בלי לתת. הנוסחה פשוטה ואכזרית, מי שרוצה לראות את נועם ואביבה שליט מחבקים את גלעד בבית, תומכים בשחרור המחבלים האכזריים והקטלניים ביותר שבבתי הכלא בישראל. מי שלא מוכן לשחרר אסירים, וזאת עמדה לגיטימית לחלוטין, יכול כבר עכשיו להתכונן ליום השידורים המיוחד מהחזרת הארון לישראל ולוויית החייל החטוף.

שידור הקלטת יוריד את המסכות מהפנים של כולם. עם ישראל יראה את החייל בצילומי וידאו עדכניים, ככל הנראה חי ובריא. אז תצטרך ממשלת ישראל להכריע, לא מעט בעקבות לחץ של דעת הקהל. האם חייו של לוחם צה"ל שווים שחרור של מאות מחבלים, חיזוק החמאס ושבירת הסטטוס קוו בין חמאס לפתח ברשות הפלסטינית - או שהגיע הזמן להגיד, דווקא מול הקלטת המרגשת, לא עוד לסחיטה ולאיומים.

אם תפורסם הקלטת של גלעד שליט, גם אני אצפה בה. בטח שאצפה. אני אמנם חושב שהעיסוק בחייל השבוי איבד מזמן את בלמי הפרופורציות, אבל כמו מרבית הישראלים אסתקרן לדעת איך הוא נראה, כמה הוא שוקל, האם פציעתו קשה. ברור לחלוטין שהרייטינג של הקלטת יהיה היסטרי, אבל דווקא בגלל זה אסור לשדר אותה.

בזירה הציבורית הישראלית הגבול בין טרגדיה אנושית לבין שמאלץ בלתי נסבל, רגשנות בשקל ואווירה של טלנובלה דקיק עד מאוד, כפי שהתברר שוב רק לאחרונה, בפסטיבל האבל סביב מותו של אסף רמון. במקרה של גלעד שליט, אחרי הקבוצות בפייסבוק, שינויי התמונות במסנג'ר, התשדירים המרגשים של אמני ישראל, ההפגנות והאוהלים, חסרה רק קלטת כדי לסחוט את מה שעוד נשאר בבלוטות הדמע של כל ישראלי, שישמח תמיד להתבוסס בצרותיהם של אחרים כדי לשכוח לרגע מבעיותיו שלו.

זהו הערך היחידי של שידור הקלטת: היא מרתקת באופן כמעט פרברטי. כולנו ניווכח לדעת אם דימיינו באופן מדויק את שליט האומלל. הכתבת-אמא התורנית במערכת העיתון תתבקש לכתוב טור מרגש לעמוד הראשון, קרייני החדשות יעטו פרצוף מזועזע ומדינה שלמה תספוק כפיה בצער. אלא שהצפייה בשליט לא תוסיף אפילו גרם ענייניות לדיון הציבורי סביב שחרורו. שאלת המחיר תיעלם, נפגעי הטרור יוכלו לדבר לקיר וכל שיקול שלא יאפשר להושיט במהירות את היד לבחור חסר הישע מהקלטת יטבע עמוק יותר בתוך אוקיאנוס הדמעות. בנימין נתניהו הוא ראש ממשלה שאוהב לרצות את נתיניו, אבל הפעם יהיה עליו – ועלינו – להתאפק.