ועדת המעקב של עצמה

לכבוד
ועדת המעקב העליונה של ערביי ישראל

אני פונה אליכם ערב קיומה של השביתה הכללית שעליה הכרזתם, שנועדה לציין תשע שנים למאורעות אוקטובר, כדי לדון במאבק שכביכול ניהלתם מאז שנת 2000 שהיה כולו מבולבל, מגומגם וחסר כיוון ואסטרטגיה. מעולם לא קיבלתם באופן רשמי את המנדט להיות הדוברים של הערבים בישראל, ואתם גוף נעדר תקנון ברור, שמעולם לא נבחר בבחירות דמוקרטיות. גם אין לכם מנדט לגבש תוכנית אסטרטגית לעתיד הערבים בישראל, למרות שהתיימרתם לעשות כן וגם בזה נחלתם כשלון מוחץ. במשך השנים השתקתם כל מתנגד והתעלמתם מכל הקולות, שדרשו רפורמה ושקיפות בוועדת המעקב העליונה, ובד בבד כשלתם בהשגת יעדים.

למרות כל זאת, שוב שלפתם מהמותן את נשק השביתה, מבלי שחשבתם על ההשלכות שיהיו לכך על הציבור הערבי, או על מטרתה ונחיצותה של השביתה. מלבד סיסמאות וקלישאות חסרות תוכן, לא מצאתי בהודעתכם דבר שמעיד על חשיבה טקטית כלשהיא. לדבריכם, השביתה היא "נגד הגזענות הגוברת וההסתה הפאשיסטית נגד הציבור הערבי", "נגד הכחשת הזכויות הלאומיות של הציבור הערבי" ו"בעד השגת הזכויות הלאומיות והאזרחיות של הציבור הערבי".

הכל טוב ויפה, אך השביתה יכולה להיות הרת אסון לגבי חלק ניכר מהציבור אותו אתם מתיימרים לייצג. האם חשבתם על בעלי העסקים שבכל בוקר מקבלים טלפון בהול מהבנק שמזכיר להם כי אם לא יופקד כסף בחשבון יוחזרו כל השיקים והחשבון יוגבל? האם נתתם דעתכם למובטלים שאמורים להתייצב בלשכת העבודה אחרת יאבדו קצבתם? ומה תעשה אם חד הורית העובדת קשה לפרנסת ילדיה? העובדים במשרדים הממשלתיים? נהגי המשאיות? רופאים? והרשימה עוד ארוכה.

שביתות לא נועדו לציין מאורעות ואירועים שנתיים. שביתה הינה כלי מחאה אחרון, שמיועד להפעלת לחץ לצורך השגת מטרה ממוקדת או לשם הזדהות כשקורה אסון לאומי. שביתות לא נועדו לשם תמיכה בסיסמאות ערטילאיות.

קריאתכם לשביתה נחתמת בסיסמה המתייחסת לאירועי הדמים באוקטובר: "לא נתרכך ולא נשקוט עד אשר ייחשפו הצדק והאמת ויענשו האחראים". האם לא אתם אלה שהסכימו למינויה של ועדת אור ואשר ביקשו לקבל מעמד חוקי בה?

בעצם הסכמתכם למינויה של ועדת אור בידלתם עצמכם מהפלסטינים בגדה, ויצרתם מדרג של קשר דם לפיו דמו של ערבי ישראלי יקר יותר מדמו של פלסטיני, שכן אם לא כך הרי שהצעד המתבקש היה אמור להיות קריאה למינויה של ועדת חקירה בינלאומית שתחקור את מכלול האירועים שהביאו לרצח האזרחים הפלסטינים הן בישראל והן בגדה.

לכשעצמי הדבר לא הפליא אותי שכן השימוש בדו לשוניות אפיינה את פועלכם במשך כל תקופת מאבקכם. מעולם לא הצלחתם להסביר את הסתירה של ישיבה בתוך בית מחוקקים הנמצא במדינה המגדירה עצמה כמדינתו של העם היהודי. בדיונים פנים ערביים המשכתם לטעון שהנכם מתנגדים להגדרה זו אולם בד בבד נשבעתם אמונים לכנסת והתחייבתם שלא לסתור את האופי היהודי של המדינה.