סוכות של מחאה

מדינת ישראל זקוקה למקורות אנרגיה נוספים, על כך אין ויכוח. אזרחי ישראל ראויים לאיכות חיים, גם על כך אין ויכוח. אין ויכוח? לא בדיוק, אם תשאלו את שר התשתיות עוזי לנדאו. בימים אלה התכנית להקמת אחד המתקנים המזהמים ביותר בתולדות מדינת ישראל עשויה להתקרב למימוש: תחנת כוח פחמית צפויה להיבנות באשקלון, אחת הערים המאוכלסות ביותר במדינת ישראל, שהנזקים שהיא תגרום הולכים לעורר געגועים עזים בקרב תושבי העיר לתקופת הגראדים שנחתו בעיר. מדובר במציאות מאיימת ואמיתית לחלוטין, היות שחשיפה מתמדת לחומרים הנפלטים מתחנות כוח מסוג זה מביאה לעלייה ניכרת בשיעור התחלואה והתמותה מגורמים כמו מחלות נשימה וסרטן.

לא מדובר במאבק סביבתי בלבד, במאבק של תושבי אשקלון לבדם, או בכל מאבק אחר בעל אופי מגזרי ומוגבל. מדובר במאבק ראשון בחשיבותו שחייב להיות כלל ארצי, ממספר סיבות. הראשונה, היא שכמו כל זיהום אחר, לזיהום שייווצר מהתחנה הפחמית החדשה תהיה השפעה שתרחיק מעבר לגבולות המוניציפליים של אשקלון. "נפנוף של פרפר בברזיל יביא לסופת טורנדו בטקסס", ובמקרה שלנו, ארובות מעשנות באשקלון תגרומנה לזיהום כבד גם מחוץ לאשקלון.

שנית, אפקט הדומינו עלול, וצפוי, לתת את אותותיו בדיון ציבורי עתידי בנושאים אלה – מתן לגיטימציה לפגיעה כה קשה בבריאותם של תושבי עיר אחת בישראל, הינה מתן לגיטימציה לפגיעה בעיר הבאה. ובזאת שאחריה.

בנוסף לעניין הבריאותי, מדובר גם בעניין כלכלי: לזיהום תעשייתי, וכיום יש הכרה הולכת וגוברת בעולם בכך, יש השלכות כלכליות מרחיקות לכת על מושא הזיהום. במילים אחרות, לזיהום יש תג מחיר, שאותו משלם לרוב הציבור הרחב – בירידת ערך הדירות באזור, בירידה בפריון העבודה בשל תחלואה גוברת, ובהאטה כללית בפעילות הכלכלית באזור. מקומות העבודה שייווצרו במקום, אמנם, יהיו בבחינת לעג רש, ממש כמו לתת סוכרייה לאדם שכרגע הרסת לו את הבית. בהקשר זה חשוב לציין כי בדצמבר הקרוב, בוועידת קופנהאגן, צפויים להינתן קנסות למדינות שיחרגו ממכסות זיהום, והקמה של תחנת כוח כל כך מזהמת צפויה לעלות לנו - אזרחי ישראל – כסף, והרבה. מדובר אם כן במעשה שמקביל להתאבדות לאומית.

לטירוף הגלום בתכנית להקמת התחנה הפחמית באשקלון קיימות כמה אלטרנטיבות שפויות בהרבה. הפחם נחשב בעולם המערבי למקור אנרגיה באיכות גרועה, ומתאפיין ביעילות נמוכה, רמת זיהום גבוהה במיוחד ועלות גבוהה ביחס לתפוקה. מקורות אנרגיה אחרים – זולים, יעילים ונקיים יותר - משוועים לשימוש בישראל, כדוגמת הגז הטבעי ואנרגיה סולארית, ודאי בישראל עתירת השמש.

האקס פקטור שיכריע את גורל המאבק הזה, בין בריאות הציבור והאינטרסים הכלכליים והאחרים שלו, לבין אינטרסים צרים ואנוכיים של תעשיינים עשירים ונבחרי ציבור חסרי מצפון הוא הציבור עצמו – רק עמידה איתנה שלו בחזית המאבק החשוב הזה נגד הפגיעה בו היא שתביא להצלחתו.

בואו לסוכת המחאה שתוצב ביום ראשון חוה"מ סוכות, מול ביתו של שר התשתיות ברעננה (פרטים באתר מגמה ירוקה www.green.org.il) דברו על הנושא הזה עם חברים ומכרים, דרשו מנבחרי הציבור שאמורים לייצג אותנו, לעשות את העבודה שעבורה הם מקבלים מאיתנו משכורת דשנה מדי חודש. הפסד במאבק הזה צריך להפחיד מאוד את כל מי שבריאותו ובריאות ילדיו יקרה לו.

* הכותב הוא פעיל מגמה ירוקה, מתרגל בתיכון רנה קסין בירושלים, סטודנט לפילוסופיה כלכלה ומדע המדינה באוניבריסטה העברית