ביבי נתניהו אכן יודע אנגלית. האנגלית שלו יותר טובה מהערבית של ליברמן. היא קולחת, מרשימה, ציורית. זוכרים את הבחירות של 1996? ביבי ידע לדבר אנגלית כבר אז, הוא פוליטיקאי דובר שפות משלנו, כזה שכל אנאלפבית יכול להצביע לו... את שליטתו ברזי השפה של שייקספיר הוכיח ביבי נתניהו שוב ביום חמישי האחרון כשמעל במת האו"ם נשא נאום מבריק שחלק ניכר בו עסק בהכחשת השואה של נשיא אירן אחמדינג'ד.
הסתכלתי על ראש ממשלתנו מוציא את המסמכים הנאצים המאששים את התרחשותה של השואה ולא האמנתי למראה עיניי. האם במת האו"ם הפך לזירה בה מתנהל הויכוח על עצם התרחשותה של השואה? האם החליט ראש ממשלתנו לשכנע את באי העצרת של האו"ם בנכונות הידיעה על מותם של שישה מיליון יהודי אירופה לפני כ-60 שנה על ידי הצגתם של שני מסמכים ישנים או שמא כיוון את המסר אל עמו? האם סבר ראש ממשלתנו שישנו מישהו בעולם בו נשא הדברים שחשב שואה היא שקר ובדיה? האם זה נושא שנוי במחלוקת? ואם כן מתי הפך לכזה? ואם לאו למה טרח בנימין נתניהו לסחוב איתו לניו יורק את המסמכים שרק לאחרונה הוענקו לו בידי קנצלרית גרמניה מרקל, ביניהם תרשימי מחנה הריכוז אושוויץ עם חתימתו של הימלר עליהם?
את שאר הנאום אף אחד לא יזכור
השאלות אכן רבות. הקטע בנאום של נתניהו שעסק בשואה היה מבחיל לטעמי ואף מפחיד. המחשבה הראשונה שעברה בראשי כששמעתי את רצף המילים "האם זהו שקר?" הייתה "הנה, יוצאים למלחמה..." הרי לא ייתכן שנתניהו נכנס לויכוח העקר ויש לומר די מטומטם, האם היתה או לא היתה שואה. הוא, כאדם בר דעת היה אמור להבין שעצם הצטרפותו לשיח הנורא הזה מעניקה לגיטימיות ליוזמו, שונא ישראל מאירן. ולכן נבהלתי. נתניהו בטוח עושה כאן ספין שיצדיק בדיעבד את מלחמה שעומדת לפרוץ.
למרות החששות, המשכתי להקשיב לנאום ופתאום הבנתי שאין כאן לא ספין ולא נעליים, אלא שימוש ציני בזיכרון השואה, ניסיון לגרוף מחיאות כפיים זולות והמוניות, ניסיון שצלח. העיתונים של יום למחרת הן ההוכחה הברורה לכך. ולא רק עיתונים. בלוגרית אחת מייד עם סיום הנאום כתבה, ואני מצטט: "לראשונה מזה 17 שנה יש ראש ממשלה בישראל. ביבי מודל 1996 לא נחשב. היום אני אוהבת אותו"! בלוגרית אחרת בפוסט מיום למחרת, הציגה את הוידאו של ביבי ותגובת מלל אחת: "אני שוב אוהבת אותך"! נו טוב, נשים תמיד אהבו את ביבי והאנגלית שלו.
באמת אוהבים אותך ביבי. הראית להם, נכנסת באימא שלהם. הבאת להם מסמכים, הוכחת לנבלות מה"או"ם שמום" הזה, שלא יחשבו שאפשר להתעסק איתנו. אמרתם כיבוש? אמרתם שימוש מופרז בכוח? אותנו רצחו בתאי הגזים והנה הניירות. ביבי שיחק אותה, העם הריע לו, המטרות הגלויות והנסתרות של הנאום הושגו. נורא חבל שבדרך לניצחון הרטורי הזה שכח הנואם את אלה שעל שמם לכאורה בא להגן. את נרצחי השואה. עצם העובדה שראש ממשלת ישראל התפתה לנהל ויכוח עם נשיא אירן פוגע בזיכרון קורבנות השואה. זאת הייתה זילותה הקלאסית, מעשה שלא ייעשה. השתמשו בנספים למטרה פוליטית, הכניסו אותם לויכוח פוליטי.
היה לנאום גם המשך, שעסק בתהליך השלום ובדרישות הקשוחות של ממשלת הימין של ביבי. אבל לעולם יקרין החלק הראשון של הנאום על השני. ביבי הביא מסמכים, ביבי יכול להתעלם מבעיות הייסוד, באו"ם עוסקים בעבר ולא בהווה. תנסו לדמיין על מה חשבו נציגי המדינות באולם כשהציג נתניהו את הניירות, מה חשבו אותם אלה המורגלים לראות מסמכים פה ושם, מסמכים אוטנטיים ואוטנטיים פחות. את מסמכי ההוכחה האמריקאית שבידי עיראק מצוי נשק להשמדה המונית אנחנו עדיין זוכרים, זוכרים היטב. אני תוהה, אני כמעט חושש שמא הצליח נתניהו שלא בכוונה להכניס ללבם של שומעיו ספק ולו הקל ביותר, אולי בכל זאת האירני צודק?
טוב יעשה ראש ממשלתנו ומערכת ההסברה הישראלית אם יתעלמו מהאמירות המטופשות שמגיעות מאירן. אין דין אירן כדין גרמניה, ואין דין אחמדינג'ד כדין היטלר. אין מה להשוות בין הסכנות של אז ושל היום. גם אנחנו השתנינו. הספקנו להקים מדינה, לנהל אין ספור מלחמות ואפילו הספקנו להבין שכך אי אפשר להמשיך. ממשלת ישראל חייבת, גם באו"ם, לחפש דרך להסדר שלום אזורי, כזה שיבטיח את בטחונה ולא לעסוק בויכוחים שאולי מצטלמים טוב אך מריחים מאוד רע.