השנה החולפת לא היתה שנה טובה לקדימה, ובטח לא לח"כ שאול מופז. זה החל עוד בשלהי השנה שקדמה לה, ב-17 בספטמבר 2008, כאשר מופז הפסיד את הבחירות המקדימות לראשות קדימה ב-431 קולות בלבד. לטענת מופז, אחת הסיבות שהוא ויתר על עתירה לבית המשפט היתה התקווה שציפי לבני תצליח להרכיב ממשלה בראשות קדימה, והוא לא רצה להיות זה שיגרום לעיכוב הרכבת הממשלה.
לבני לא הצליחה להרכיב את הממשלה. עד עכשיו למופז יש בטן מלאה על יושבת ראש המפלגה שלו. "היו שלוש הזדמנויות שבהן לבני לא הצליחה להרכיב ממשלה או להגיע לשלטון", הוא אומר בראיון מיוחד לוואלה! חדשות. "ההזדמנות הראשונה היתה אחרי הפריימריז. קדימה יכלה להרכיב ממשלה ולהשאיר את הליכוד עם 12 מנדטים עד מועד הבחירות בנובמבר 2010 וברגע זה היינו יכולים להיות בשלטון.
"ההזדמנות השניה היתה כאשר תוצאות הבחירות הצביעו על 28 מנדטים לקדימה ועל אפשרות להקים קואליציה. גם כאן היא קיבלה את המנדט והחזירה אותו לעם. בפעם השלישית חשבתי שהיינו צריכים להיכנס לממשלה כדי להוביל את תהליך השלום, שהיום נתניהו מתחמק ממנו, ולהוביל את שינוי שיטת הממשל".
עד כדי כך הנושא מפריע למופז, שכאשר הוא מתבקש להצביע על טעות שהוא עצמו עשה, הוא שם את האצבע דווקא על עניין ההזדמנויות שלטענתו התפספסו. "אולי הייתי צריך לדפוק יותר על השולחן בשלבים בהם היה אפשר להרכיב ממשלה, כאשר ניתן לנו מנדט לכך. לצערי הרב לא כולנו היינו שותפים לקבלת ההחלטות. היה אפשר לעשות את זה אחרת. זו היתה שגיאה ברמה היסטורית ולאומית שקדימה לא מובילה את הממשלה היום. זה יכול היה להתאפשר, זה היה בהישג יד. טוב למדינת ישראל שקדימה היתה מובילה את הממשלה. יכול להיות שהייתי צריך לדרוש מעורבות יותר גדולה.
מלשכתה של יו"ר האופוזיציה הגיבו על דברי מופז ואמרו כי, "קדימה בראשות לבני תמשיך ותנהג כמפלגה שנאמנה לערכיה ולדרכה ומציבה אותם לפני כל הטבות ושיקול אישי או פוליטי אחר. ככל שקדימה תמשיך ותפעל כך, ותוכיח שיש מפלגה שפועלת אחרי הבחירות כשם שהבטיחה לפני הבחירות, היא תמשיך ותזכה לאמון מרביתו של הציבור בישראל. עם הגיעה לראשות המדינה תיישם את מה שהתחייבה לו ואת מה שהיא מייצגת שבעבורו כל חבריה נבחרו על ידי הציבור".
תוכנית מופז
אז מופז לא הגיע לראשות קדימה, ואפילו לשר הוא לא התמנה. הליכוד אומנם חוקק את "חוק מופז" שמאפשר לשבעה חברי כנסת בלבד לערוק ממפלגתם, אך אם קיוו שמופז יפעל כמשה דיין בשעתו, בינתיים התקוות התבדו.
לא פשוט לעבור מעמדת שר לעמדת חבר כנסת, בטח כאשר מעולם לא היית חבר כנסת פשוט מן המניין: להתעורר לעבודה אפורה שמחליפה את תפקיד המיניסטר, לצפות מהצד מעמדת ביקורת במקום להיות בלב העשייה, להתרגל לסדר יום פחות עמוס ולרוב הרבה פחות מעניין.
מלבד הצעות החוק הראשונות שלו, מופז מנצל חלק גדול מהזמן שהתפנה להכנת תוכנית מדינית חדשה. רק בעוד מספר שבועות העבודה תושלם, בינתיים הוא חושף את עיקריה: שתי מדינות לשני עמים, גבול מזרחי שהתבסס על גושי ההתנחלויות, ירושלים לא תחולק, הפליטים לא ייכנסו לישראל, ולא פחות חשוב - התוכנית תתבצע, במידה שהיא תצא לפועל, בשני שלבים.
"המציאות שמדינת ישראל נקלעה אליה היא מציאות של חוסר תוכנית מדינית", הוא תוקף. "אם היתה תוכנית מדינית לממשלת ישראל אני מניח שלא היינו מגיעים למצב הסבוך הזה שנעשה דה לגיטימציה מסוים להתיישבות ביו"ש ובמיוחד לגושי ההתיישבות, ומדינת ישראל לא היתה נקלעת לשאלה האם ניתן לבנות בגוש עציון או במעלה אדומים. כשר ביטחון הובלתי בניה באזורים הללו וצריך להמשיך לבנות שם כי הם יהיו בכל דרך בשטחה של מדינת ישראל".
אתה תומך בבניה במבשרת אדומים, בשטח E1?
"את אזור E1 ומעלה אדומים אני רואה כחלק מעוטף ירושלים. ירושלים רבתי כוללת גם את האזורים הללו. אני לא רוצה להיכנס לגבולות, אבל גושי ההתיישבות יהיו בכל דרך בשטחה של מדינת ישראל ויקבעו את גבולה המזרחי של מדינת ישראל. אם היתה תוכנית מדינית לממשלה, אני מעריך שהסוגיה לא היתה עולה באופן שעלתה. אני מתכוון כראש ממשלה להוביל תהליך מדיני שאציג. היום אנחנו מובלים על ידי האמריקאים שלוחצים להתחיל בתהליך, כולל נאום הנזיפה של אובמה. מנהיגות צריכה להוביל ולא להיות מובלת.
"התוכנית שאני עובד עליה מדברת על שני מהלכים: תחילה מדינה פלסטינית שיש לה גבולות והסדרי ביטחון איתנו, והשלב השני - הסדר קבע שנותן מענה גם לסוגיית הליבה. ברור שכעמדת פתיחה, הפלסטינים יגידו שהם לא מוכנים לזה אבל אני חושב שכל מנהיג פלסטיני שתהיה לו אפשרות להגיע למציאות של מדינה פלסטינית ומנהיגות ישראלית שתוכל לקבוע את הגבולות של מדינת ישראל, ובאופן הזה להגיע לכך שתוך פרק זמן מסוים פותרים את בעיות הליבה זה תהליך מעשי ויישומי , ויש בו גם בשורה מדינית וגם תקווה שנגיע לסוף הסכסוך. היתרון של התוכנית שלי, שתהיה כמובן בהובלה של ארצות הברית ואירופה, שהיא תביא לאמון הרבה יותר גדול בין העמים ולתמיכת מדינות ערב שיש להם אינטרס לפתור את הסכסוך הישראלי ערבי".
המאחזים - סוגיה מדינית
בתקופה האחרונה שרים וחברי כנסת ביקרו במאחזים בבנימין ובשומרון. רבים מהם התרשמו כי הבעיה היחידה שעומדת בפני המאחזים היא חתימה סופית, וכי ערים רבות בתוך גבולות 67' קמו גם בצורה זו בלי שזעקו על חוסר חוקיותן. בעוד אנשי שמאל דורשים לפנותם בטענה משפטית, המתנחלים דורשים שהדיון יהיה בדרג המדיני.
"משעה שקבעת תוכנית מדינית, תהיה לך גם תשובה לגבי נקודות כאלו או אחרות של ההתיישבות המאוד חיובית וחיונית שבעיניי היא מפעל היסטורי. האם נוכל לקיים את המפעל לאורך הרבה שנים? התשובה היא לא".
ניתן להסיק מדבריך שהדיון על המאחזים צריך להיות מדיני ולא משפטי.
"הנושאים שעומדים על סדר היום המדיני והמשפטי נושקים אחד לשני. ברגע שהממשלה תקבע את מדיניותה לגבי היישום של חזון שתי מדינות יהיה יותר קל למערכת המשפטית בהרבה מובנים. לא המערכת המשפטית צריכה להוביל את מדינת ישראל. היא באה לתת מענה לצרכיה המשפטיים של המדינה. בגלל חילופי ממשלות, לעיתים תכופות מידי, הגיעו למסקנה שהמערכת המשפטית נקלעה למצוקה בעל כורחה שהיא מקבלת החלטות במקום שהמנהיגות תקבל החלטה. צריך לחזק את המערכת המשפטית, אבל בסופו של דבר אלו שנבחרו צריכים לקבל את ההחלטות והמערכת המשפטית צריכה לסייע להגיע ליישום המדיניות".
אפרופו הבעייתיות בהחלפה תכופה של ממשלות, מופז מבהיר כי במידה שהוא ירכיב ממשלה, הוא ידרוש מהשותפות הקואליציוניות כתנאי לכניסה לקואליציה תמיכה בחוק שיאפשר הפלת ממשלה רק בתמיכה של לפחות 80 חברי כנסת. זאת כדי לחזק את יציבות השלטון. כזכור, בטרם יצאה הכנסת לפגרת הקיץ, הממשלה העבירה על אפה ועל חמתה של קדימה סדרת חוקי משילות, ביניהם שינוי החוק המאפשר הפלת ממשלה מרוב דרוש של 61 ח"כים לרוב של 65 ח"כים.
היית חבר ממשלה במבצע "עופרת יצוקה". מה דעתך על דוח גולדסטון?
"הייתי נותן קודם כל גיבוי לחיילי צה"ל. יש לנו את הצבא המוסרי ביותר בעולם. עם זאת, כאשר נלחמים, יש לפעמים אירועים ותקלות וצה"ל מטפל בהם. אסור שזה ימנע מאיתנו לצאת למבצע נוסף אם נצטרך. במהלכים מסוג זה לפעמים יש שגיאות. כשחוטבים עצים עפים שבבים. צריך לתקן אותם אבל חייבים לתת גיבוי, לא להירתע ולהמשיך להילחם בטרור".
ומה על טרור הפשיעה בתוך מדינת ישראל?
"המשטרה צריכה לעשות מאמצים עליונים כדי למגר את הפשיעה, אבל אנחנו צריכים לשאול את עצמנו עד כמה המוסד של המערכת החינוכית, בדגש על החינוך בבית של המשפחה, הוא אכן חזק ואיתן ומשפיע על הדור הצעיר. זה נכון שכל המערכות צריכות לפעול, אבל אנחנו חייבים להחזיר את ערכי המשפחה ולחזק את התא המשפחתי ואת סמכויות ההורים, יחד עם התביעה שלנו מכל הרשויות האחרות לפקוח עין ולהסיר את האלימות בישראל מסדר היום".
מבצע בעורף האויב
36 שנה לאחר מלחמת יום כיפורים חוזר רא"ל (מיל') אז רס"ן שאול מופז לשני אירועים מיוחדים שהשתתף בהם כמפקד סיירת צנחנים. "בליל 12 באוקטובר היינו בשארם" הוא מספר, "נקראנו בדחיפות לעלות לקו ולבצע פעולת קומנדו בעורף האויב שנועדו לפגוע בבטן הרכה ולעכב משלוח של אמצעי לחימה מעירק. הדברים נעשו בלוח זמנים קצר. פעלנו בציר עירק-דמשק בגבול העירקי.
"לאחר שהגענו לאזור הפעולה ראינו שהכביש ריק. נחתנו קרוב מאוד, התארגנו והמתנו שעתיים וחצי לראות את השיירה וראינו שהיא לא מגיעה. בשלב מסוים הבחנו בתנועות של שניים-שלושה כלי רכב. חיפשנו את השיירה. אחרי כשעה הבנו שזו השיירה וכי הם נוסעים במרווחים בכוחות קטנים.
"זמן אחרון לפינוי היה ב-2:30. פוצצנו גשר, הפעלנו מטענים נגד המובילים שנשאו טנקים, עצרנו את השיירה והיא לא יכלה להמשיך את דרכה לעבר החזית. השיירה גם לא יכלה לעקוף כי מדובר בשטח קשה של דיונות, ובאור ראשון, חיל האוויר פעל נגד השיירה הזו".
המבצע השני היה מורכב יותר: למחרת בלילה, הסיירת נשלחה לעצור שיירה, שוב בעומק השטח הסורי, שהובילה אמצעי לחימה סובייטים. לדבריו, "בלילה הזה הסורים הבינו שצה"ל פועל בעורף והם חידדו את מערכות המכ"ם שלהם לקראת אפשרות של פעולה נוספת. היתה נסיעה ארוכה של שעתיים. עקפנו את כל צפון סוריה, נכנסנו באזור בקעת הלבנון ונחתנו קרוב מאוד לציר חומס-דמשק. הסורים גילו את הנחיתה ושלחו כוחות לחפש אותנו. היינו נחושים להגיע ליעד, מצד שני נחתנו שלא במקום הנכון, במרחק של 10 ק"מ רחוק יותר ממה שהיינו צריכים להגיע.
"כשהתחלנו להתקרב, ראינו שהכוחות מקיפים אותנו. ניסינו להתחמק מהם ולהגיע ליעד, אבל גם שם היו הרבה כוחות. החלו חילופי אש. החלטנו וגם קיבלנו הנחיה להפעיל חילוץ ולצאת מהאזור. בהתחלה לא הבנו מה עומד מולנו, רק אחר כך הבנו את סדר גודל הכוחות מאות סורים. האפשרות השניה היתה שאנחנו עלולים ליפול בשבי הסורי. עלינו מאוד גבוה והיה להם מאוד קשה למצוא אותנו. הם הפעילו את חיל האוויר, הביאו כוחות קומנדו וכוחות עם כלים כבדים.
"כאן נכנס לתמונה מפקד טייסת היסעורים יובל אפרת. הוא הכניס אותנו לשטח וקיבל הנחיה לחלץ אותנו. היכולת לנחות בשטח מלא סורים היה מאוד מוגבל. לא יכולנו להדליק פנסים או אורות. באומץ לב נדיר הוא נכנס לתוך השטח. אני הכוונתי אותו עם מכשיר הקשר, וכשהוא היה ממש קרוב אמרנו לו שניתן נצנוץ אחד כי הסורים מאוד קרובים ואנחנו עלולים להיחשף. כשהוא נחת נכנסנו למסוק. מעולם לא ראיתי צנחנים נכנסים למסוק כל כך מהר.
"זו היתה פעולה שאיבדה את אפקט ההפתעה. טסנו חזרה והיתה אש נגד מטוסים שפגעה במטוס ופצעה חיילים. הגענו עם אפס דלק לנחיתת חירום במחניים".