תאלתרו איזה משהו

שדרות רוטשילד בתל אביב נצבעו בימים האחרונים בעשרות תמונות וציורי אמנות. ההולכים והשבים מרימים את הראש כלפי מעלה, בוהים בתמונות, מדי פעם נעצרים כדי לבדוק מי צייר, וממשיכים בדרכם.

אבל ביום חמישי בערב ובשישי אחר הצהרים הם יוכלו להוריד את העיניים מהאמנות שתלויה בין העצים ולהשתתף במעשה אומנות רגעי שמבוצע ונעלם כמה דקות אחר כך. ככה זה כשהסטודיו לאימפרוביזציה בתנועה PLAY מחליט הלפסיק להסתגר בסטודיו ולצאת אל הרחוב.

מדובר במופע רחוב שמורכב מתנועה, מחול ואימפרוביזציה, ובו דבר אינו מתוכנן. אין כוריאוגרפיה או בימוי וגם המוזיקה נבחרת באקראי. האינטראקציה עם המקום החדש, הקהל ומי שבוחר להשתתף מנווטים את ההופעה והריקוד למקומות חדשים, והכול נבנה באותו הרגע.

אילנית תדמור, שהקימה את סטודיו PLAY, מספרת כי לקראת השנה החדשה החליטה לקחת כמה מהתלמידים ולצאת להופיע ברחוב. "השינוי באווירה כשיוצאים מהסטודיו המוכר לחלל שבו ישנם הרבה מאוד גירויים חדשים, מאפשר לאמנות האימפרוביזציה לקבל זוויות שונות ולא מוכרות לנו. הקהל מסתכל מבחוץ ונעצר, ואם הוא מספיק אמיץ ומכיר את החוקים של האמנות הזו, גם מוזמן להיכנס לתוך ההופעה".

השאלה היא למה בעצם כדאי לצאת לרחוב ומה זה נותן לרקדנים ולמבצעים. "זה שינוי מרענן גם עבורנו וגם עבור מי שמכיר אמנות מחול כמשהו עם חוקים נוקשים. באימפרוביזציה הכל אמנם פתוח ומאולתר אך כשזה מסתדר והמשתתפים נמצאים בהקשבה, ההופעה נראית כאילו עברה תחת ידיו של כוריאוגרף או במאי, ואז מגיע סימן השאלה אצל הקהל מה מכל מה שהוא רואה כעת הוא באמת אלתור. זה עבורי חלק מהקסם".