מעולם לא תיארתי לעצמי שאני אהיה תל אביבית, בטח לא שאגור במרכז תל אביב, וברור ברור לא שאוהב את העיר הזאת. אני זוכרת את הביקורים הראשונים שלי בתור בחורה בוגרת שהסתובבה בעולם, מגיעה לעיר, והיא נראית לי כמו קיבוץ אחד גדול כולם עם כפכפים, עם בגדים יחסית מרושלים, עם אופניים, מדדים לאיטם ברחובות לא גדולים ומלאי עצים. האמת שה"קיבוץ" הזה היה מכוער לטעמי, עם הבניינים המוזנחים, המשחירים, שחלקם באמצע בנייה או במצב של "עוד רגע אני נופל".
בכל זאת עברתי לפה. חשבתי שלמשך זמן קצר... ואז קרה המקרה התאהבתי בבחור תל אביבי. ולא סתם תל אביבי, תל אביבי שנולד פה, אחד כזה שתל אביב זורמת בעורקיו. וככה, בלי ששמתי לב, התחיל הרומן שלי עם העיר הזאת בשיטוטים משותפים ברחובות עם שיחות ארוכות אל תוך הלילה, עם רחצות ספונטניות בים, עם קפה טעים עם עיתונים.
לא הרבה אחריו התאהבתי גם בה, בעיר הזאת, תל אביב. בקצב שלה, באנשים, בנינוחות, בבתי הקפה, ברחובות התוססים, בשדרות, בברים, בשכונה, בלפגוש אנשים שאני מכירה, בים ובחוף. למרות הלחות הבלתי נסבלת, למרות הכיעור (שלמדתי למצוא את האסתטיקה שבו, תסלחו לי על הקלישאה), אני כרגע לא רואה את עצמי חיה בשום מקום אחר.
* מעין קרת היא דוגמנית ומפיקת סרטים.
מה שגבר תל אביבי יכול לעשות
מעין קרת
22.9.2009 / 12:26