בזמן שהם לא צופים במסכים בחמ"לים, ומנסים למנוע את אירוע הטרור הבא, מתעסקים חיילי חיל מודיעין השדה בשאלה חשובה: באיזה צבע תהיה הכומתה שיחבשו ויענדו. מודיעין שדה אמרנו? תתחילו להתרגל לחיל האיסוף הקרבי, הגלגול הנוכחי של החיל שמחפש צבע כומתה חדש, שלוחמיו ובעיקר לוחמותיו נותרים עלומים בשל העובדה שאת עיקר התהילה קוטפים לוחמי יחידות השדה, שמגיעים לשטח בזכות הכוונה מדויקת של חיילי האיסוף הקרבי.
הם פרוסים בכל הגזרות על שלל אמצעים מתקדמים: מצלמות גלויות ונסתרות, מכ"מים ואמצעים מתוחכמים, שמספקים להם מידע מדויק על המחבל הבא, כדי שיוכלו לעצור אותו בזמן. בגדוד ניצן של החיל, הפעילות כנגד הפלסטינים פחתה באופן משמעותי השנה. הגדוד, הפרוס בכל החטיבות המרחביות של יהודה ושומרון, ידע ימים עמוסים יותר בפעילות. ההקלות לפלסטינים בהורדת מחסומים מוכיחות את עצמן לטובה, הפעילות נגד חיילים פחתה באופן משמעותי אך עיני הגדה לא נעצמות אל מול המסכים בחמ"ל. "יש שקט יחסי", מבקשת להדגיש סרן אורטל עמר, מפקדת הפלוגה האחראית על חטיבת אפרים, "אבל זו התקופה שאמורה להטריד אותנו. אולי השקט הזה נועד עבור ארגוני הטרור לצורך התארגנות מחדש. אסור לנו להירדם".
חברה לגדוד, מפקד הפלוגה האחראית על גזרה חמה יותר, השומרון, סרן ויקי גוילי הבחין אף הוא בשקט. "אנחנו לא יודעים לומר אם השקט נובע מרצון להיערך מחדש, או כי הפלסטינים הבינו שהטרור לא משתלם. אנחנו רואים בשטח ואפילו במצלמות את הפעילות של מנגנוני הביטחון הפלסטיני בפעילות, ואין ספק שזה הביא לירידה. אם בעבר השוטרים הפלסטינים היו מתקפלים בלילה וצה"ל היה מתחיל לעבוד, היום אנחנו רואים אותם פועלים 24 שעות. יש לפעמים אפילו תחרות של ממש מי שיבצע את המעצרים, אנחנו או המנגנונים".
המתנחלים החליפו את הפלסטינים
אבל בגדה כמו בגדה, אף פעם לא שקט, ואם בשנה האחרונה מציינים בצה"ל ירידה חדה במספר הפעילויות של הפלסטינים, בחיל האיסוף הקרבי מתחילים לשים לב בחמ"לים לפעילות נגד חיילים דווקא של המתנחלים. עם התנחלויות שממתנגדות אידיאולוגית לגדר, מה שמקשה באופן ברור על הגנת התושבים, הם עוד לומדים להסתדר. אך עם פעילות מתנחלים קיצוניים כנגד החיילים עדיין לא.
"הבעיה שלנו היא לא עם ההתיישבות ביהודה ושומרון", מבהיר סרן גוילי, "אך יש עשבים שוטים שהפכו לכמות נכבדה של עשבים. לחיילים זה קשה, בעיקר באירועים של תגי מחיר שבאים אחרי פינויים. אנחנו צריכים לשמור על כל התושבים אבל גם על אלה שלוקחים את החוק לידיים וקשה להסביר לחייל למה הוא צריך להגן על יישוב שממנו יוצא אותו עשב שוטה, שפועל כנגד חיילים".
"הגענו למצב שנחצו כבר כל הקווים האדומים ואפילו יש חשש לפגיעה פיזית בחיילים, שלעיתים חוששים יותר מאותם עשבים שוטים מאשר מהפלסטינים", הוסיף סרן גוילי. לדבריו, הקושי לבצע את מלאכתם בתקופה האחרונה רק גבר. "אני יכול להבין תושבים שאינם רוצים גדר, אבל הבעיה מתחילה כשהתושבים כבר לא רוצים נוכחות צבאית בכלל. ביצהר למשל אנחנו נתקלים בתושבים שאומרים לנו שלא רוצים אותנו ואומרים לנו שהשמירה עליהם היא בידי שמיים. מנגד יש כאלה שבאים אלייך עם עוגות אחרי תגי מחיר ואז אתה מרגיש חצוי כי יש בך כעסים על הפעולות של כמה מתיישבים וחיילים אומרים לך שהם רוצים לעזוב את המקום, אבל כולנו מבינים שיש כאן משימה חשובה יותר של להגן על המתיישבים ולבצע את המשימה".
יודעים מה לעשות
בינתיים, למרות ההפרעות הלא צפויות מכיוון המתנחלים, מנסים החיילים להמשיך בעבודתם, כולל מה שמוגדר כעיקר מלאכתם- מניעת מעבר של מחבלים דרך גדר ההפרדה, שכבר הפכה מזמן לעובדה מוגמרת. "הגדר אמורה ליצור תודעה שהיא בלתי ניתנת למעבר, למרות שבנייתה עדיין לא הסתיימה בכל המקומות", אומרת סרן עמר, "אי אפשר להסתכל על הכל ולכן יש לנו אמצעים שמסייעים לנו למנוע חדירות. אנחנו נתקלים בניסיונות לפגוע בגדר, כמו צמיגים בוערים או השחתה של הכבלים, מה שמביא לנזקים גדולים".
למרות הכל, תהילת הניצחון על מניעת הפיגוע הבא עדיין ניתנת לכוחות בשטח. אמנם החיילים בחמ"לים בסך הכל אמורים לעקוב במשך שעות ארוכות אחר עשרות מסכים ולזהות מיהו רועה צאן תמים ומיהו מחבל ("זו לא בעיה", הם אומרים, "כמו לצפות בטלוויזיה ארבע שעות") אך לחיילי האיסוף הקרבי, שאפילו הם עוד לא התרגלו לשם חדש, אין תלונות. "תמיד נהיה מאחורי הקלעים", אומרת עמר, "אנחנו יודעים מה אנחנו עושים, וזה מספיק".