תפקוד דובר צה"ל בעופרת יצוקה

לא יכולתי שלא להגיב על המאמר "התחיל בדו"צ – נגמר בדו"ח" של רועי כ"ץ מ-16.09.09, ולהעמיד דברים על דיוקם. ביום יום הנני אזרחית שאכפת לה. במלחמות – משרתת כקצינת מילואים ביחידה דובר צה"ל. במבצע עופרת יצוקה, ראיתי יחידה שמתפקדת היטב: יחידה, שבראשה עומד דובר רהוט, איניטיליגנטי, מקצועי ורגיש (תא"ל אבי בניהו), ראיתי קצינה שאחראית על התקשורת הבינלאומית (סא"ל אביטל ליבוביץ) שהתראיינה סביב השעון באופן מכובד ואמין. בשטח נבחרו בקפידה קציני דוברות שעסקו בהסברה, החל ממי שהפך לאחרונה לשגריר בוושינגטון (ד"ר מייקל אורן) והמשך בקצין שהנו תסריטאי בכיר בהוליווד (דן גורדון) . המסבירנים היו אנשי שטח הבקיאים בהיסטוריה, גיאוגרפיה וצבא, דוברי שפות ובעלי יכולת התבטאות נדירה.

מסיבה זו, כשמר כ"ץ מדבר על "חובבנות וחוסר כשרון" – זוהי עוולה. נכון, אפשר תמיד להתווכח, האם היו מספיק צוותי צילום וסיקור כחלק מהכוחות הפועלים בשטח, שהרי אין כאן שיקול דעת של מתמטיקה צרופה. כשהדרג המדיני (ולא הצבאי) החליט להגביל את כניסת הכתבים לשטח, עמדו לנגד עיניו שיקולים רבים. מבחינה צבאית כדוגמה – צירוף הכתבים דורש בין השאר לווי והגנה של החיילים בשטח, דבר שעלול אף לסכן את החיילים: יש לזכור במבצע צבאי עסקינן, אשר יש לו אלמנטים מודיעיניים ואחרים מסווגים. מתוך הגיון כזה, לא התאפשרה כדוגמה גישת עיתונאים לאזורים, המכונים בעגה הצבאית "שטחי כינוס", אותם אזורים שהוכרזו ע"י אלוף פיקוד הדרום כשטח צבאי סגור, בהם נערכים חיילי ומפקדי צה"ל לקראת הפעולה המבצעית. אם חיי בנינו יקרים לנו – אל לנו לחשוף את מיקומם והיערכותם, גם "במחיר התקשורתי", אותו נאלץ לשלם.

בהחלט ציפיתי ממר כ"ץ, להסתמך בדבריו על עובדות: ובכן , כדי לשתף את העולם הבינלאומי והישראלי, בתחושות החיילים בתוך רצועת עזה, ובעיקר בגודל האתגר העומד בפניהם, צוותו כ 25 כתבים ישראלים וזרים לכוחות צה"ל החל מהשבוע השני של המבצע, שהווה את השלב הקרקעי בלחימה. תוצריהם של הכתבים הופצו במאות כלי תקשורת בארץ ובעולם. יתרה מזו: כדי להמחיש את האתגר הלא פחות מורכב מן האוויר, ביקרו כ- 15 מערכות טלוויזיה בינלאומיות בבסיסי חיל האוויר השונים ושוחחו באופן בלתי פורמאלי עם טייסים, משתתפים פעילים במבצע, אשר שיתפו אותם בדילמות הנקרות בדרכם, וכך גם קוימו ראיונות עם אנשי מילואים בשטח במתקני האימונים ועוד.

בהמשך לעובדות: במבצע עופרת יצוקה, הופצו 120 סרטי וידאו המדגימים באופן בהיר את הטקטיקות השונות בהן השתמש החמאס – כולל מלכוד מסגדים, שימוש באזרחים כמגן אנושי וכו'. יותר משליש מהסרטים הנ"ל הועלו לערוץ מיוחד שנפתח ע"י חטיבת דו"צ בyoutube- ותורגמו לארבע שפות .

מעבר לכך מעל 200 תמונות סטילס הופצו, מכלל אזורי פעילות כוחותינו, חלקן צולמו ע"י לוחמי התיעוד המבצעי שהוכשרו במיוחד למשימה זו. כל ניסיון לטעון כי שפע הדו"חות שפורסמו ע"י ארגוני זכויות אדם שונים- נבע מתוך חוסר פעילות תקשורתית – מגוחך! שהרי שבעה מיליון צופים צפו ב-youtube פעם אחר פעם בסרטונים המראים מסגדים המכילים חומרי נפץ ופיצוצי משנה. למרות זאת – מועלית הטענה בדו"חות שוב ושוב כי עדים פלסטינים מסתוריים אינם זוכרים פעילות טרוריסטית במתחמים אלו. מעל 1300 ראיונות התקיימו במהלך 22 ימי המבצע (ממוצע של כ-60 ראיונות ליום) שתיארו בין היתר את הסיבה ליציאת צה"ל למבצע, סיבה שארגוני זכויות האדם בחרו להשמיט באופן עקבי מדוחותיהם.

האם סביר שב-22 ימי לחימה יכתבו 15 דו"חות, בעוד ששמונה שנות סבל ואיפוק, אינם מניבים ולו דו"ח אחד רציני מקיף?

מחשבה רבה הושקעה בכל הנושא שמכונה "היום שאחרי", קרי ההערכות לתקופה שתגיע עם סיום המבצע. כך מונה קצין מילואים בדרגת תת-אלוף, אילן טל, לשעבר דובר צה"ל, אשר ריכז צוות של מקצוענים סביבו במטרה לאסוף חומרי הסברה ולהכין ערכות הסברה המסכמות את יעדי המבצע ,הישגיו והאתגרים המרכזיים שבו. אותן ערכות, הופצו במאות עותקים ברחבי העולם, דרך ארגונים יהודים, שגרירויות ועוד.

דבר אחד לא השתנה במשך השנים: ארגוני זכויות האדם, עוסקים בהגדלת התרומות הכספיות לארגוניהם על סמך כמות דו"חות לא פרופורציונאלית, המבוססים על עדויות פלסטיניות ,על פי רוב חסרות אמיניות.

כיצד יעלה על הדעת שאנו באים להלקות את עצמנו, רק משום שקיימים גורמים אינטרסנטים הפועלים נגדינו מתוך עדויות חסר שחר? היכן העדויות של נפגעי ההלם והחרדה מישראל? היכן הפצועים וההרוגים מכל השנים האחרונות?

מנקודת ראותי, חלה התפתחות חיובית ומשמעותית בטיפול התקשורתי של צה"ל באירועים מבצעיים ואחרים - מאות תמונות, סרטים, ראיונות, תדרוכים, וסיורים – מוכיחים כי צה"ל אינו חושש ואינו מסתיר . אינני שוגה בתחושה שצה"ל תמיד צודק ורואה את הנולד בכל שיקול דעת. יחד עם זאת, אני מתקוממת בכל מאודי מהניסיון להכפיש את צה"ל, שרבים מאתנו צמחו בו, ויודעים את אמות המוסר והקוד הערכי עליו הוא מושתת.