פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      עתיד מתוק

      על בטן מלאה במאפים ובפנים נשואות לשנה החדשה מסכמת ת"נ ביקור מוצלח ומהנה בקונדיטוריית דלאל

      במקום שוב להתעסק במה שהיה, נראה לי שלשם שינוי אכתוב על מה שיהיה.
      שהשנה אמשיך לצחוק כפי שצחקתי בשנה החולפת, רק ללא כל הדמעות שבדרך. או שאולי אותן דמעות הן שהפכו את הצחוק לכל כך משחרר.

      שזו תהיה השנה שבה לא אפול. ומצד שני, אם לא אפול, איך אגלה איזו רשת ביטחון טוויתי לעצמי? נכון, לפעמים אני מדמיינת כמה נחמד היה יכול להיות לו האנשים שמסביבי היו אומרים לי בדיוק את מה שאני רוצה לשמוע, אבל אז אולי הייתי נאלצת לוותר על שירותי המראה של זה שיודע. והרי אם הוא לא היה מכוון את המראה כך שהיא לא תסנוור אותי, איך הייתי לומדת מי אני?

      שהשנה אפסיק לסגוד לפחמימות. למרות שרק באחרונה גיליתי איך אפשר לחיות איתן בשלום. אז בעצם אני מאחלת שאמשיך לא לפחד מהן ושאמשיך להיות מסוגלת לזרוק לזה שיודע, כך סתם בלי סיבת יום הולדת, "אנחנו הולכים למקום שלפי השמועות מגיש את הקרואסונים הכי טובים בעיר".

      שסוף סוף אלמד להיות החלטית. מצד שני, אז אולי לא אוכל להביט בערימות המאפים בקונדיטוריה של דלאל ולבחור מהן את כל מה שאני רוצה, רק בשביל להבין מה לעזאזל אני רוצה. מובן שאני יכולה להסתפק בפחות מבריוש עם פלפלים ופרמזן (5 שקלים) ובורקס ארבע גבינות (12 שקל) - אבל אז איך אוכל לדעת מה מבין הדברים שמציעים לי החיים באמת עושה לי טוב? אז אולי אני עדיין לא יודעת איזו זוגיות אני מאחלת לעצמי, אבל אני סמוכה ובטוחה שעל הבריוש אפשר לוותר, כי הבצק המתקתק לא עושה חסד עם המילוי, ולעומת זאת, הבורקס הפשוט יחסית היה שמימי. כך שאולי כדי לדעת מי יכול לטפל לי בלב בעדינות אני צריכה לספוג גם כמה כאלה הנהנים לקצוץ אותו לחתיכות קטנות.

      שתהיה זו שנה של הצלחה, אבל היא לא חייבת להתבטא בג'יפ מחורבן כמו זה שחנה מול דלאל. אני ממש לא חייבת מכונית ענקית עם אזעקה טורדנית כדי להרגיש טוב יותר עם עצמי. למען האמת, אני גם לא זקוקה לדירה בנוה צדק. רבבות הנובורישים שחלפו על פנינו בזמן שישבנו שם בהחלט גרמו לי לחזור אל הכוך שלי עם חיוך של השלמה.

      שהשנה אלמד להתפשר, שאצליח לוותר קצת על החלומות הילדותיים שלי לטובת כאלה מציאותיים יותר. אבל מעניין לדעת, אם הייתי אדם שמתפשר, בכל זאת הייתי בוחרת לחלוק עם זה שיודע דניש פיסטוק ושוקולד צ'יפס (10 שקלים) עדין וטוב, וטירמיסו (24 שקל) קפוא ובינוני?

      שהשנה אניח לביקורתיות בצד, כל עוד היא לא פוגעת בשיפוטיות של האספרסו (9 שקלים), כמובן. כי במקרה הזה אותה שיפוטיות איבחנה שהוא טעון שיפור. למען הדיוק, זה שיודע טען שהשיפור טעון בגזרת הטחינה הלא מתאימה.

      שהשנה אלמד מתי הסקרנות מסכנת ומתי היא מובילה אותי למקומות חדשים וטובים. מקומות כמו פנינת החמד הזו, שמתהדרת במרפסת נעימה המשקיפה על גינה קטנה ששייכת למתחם דלאל (הכולל את הקונדיטוריה, את המסעדה וגם אולם אירועים). אז שאכיר עוד מקומות כמו זה, שלא מצריכים משכנתה כדי לטעום מאחד הקרואסונים הטובים בעיר.

      שהשנה לא אפגע יותר. ובעצם, אם אפסיק להיפגע אולי גם אפסיק לזהות את אותם רגעים שבהם אני מאושרת? אז שאמשיך להיפגע רק בכמות הדרושה כדי להיות בן אדם מאושר.

      קונדיטוריית דלאל (עכבר העיר , אביעד הרמן)
      הקרואסונים הטובים בעיר. דלאל (צילום: אביעד הרמן)

      בקטנה

      סקס אפיל: ועוד איך
      אנשים: אבות שבאים עם התינוקות, ונובורישים במכוניות רועשות
      עיצוב: של בית תה אנגלי
      שירות: לא נבהל מגרגרנים
      הפוך קטן: 11 שקלים
      ליד הקפה: כל מה שמנחם את הלב
      גישה לנכים: כניסה יש שירותים יש (בתוך מסעדת דלאל)
      טיפ: להצטייד בעוגה בחושה או בלחם תוצרת המקום
      שורה תחתונה: שנה מתוקה

      קונדיטוריית דלאל. כל ישראל חברים (איזה שם נחמד לרחוב) 7. טל' 5109292. פתוח: א'-ה' 7:30-22:00, ו' 7:30-17:00.