"נחכה לסילבן כמו שנאצר חיכה לרבין"

לעשרות הנכים שמפגינים מאתמול מול משרד האוצר לא קשה לחסום את הצומת בין האוצר לכנסת. שניים שלושה כלי רכב מסחריים, בכל צד של הצומת ואין יוצא ואין בא. גם לשוטרים שאמונים על שמירת הסדר במקום לא נעים כל כך להתמודד עם נכים. הנושא הטכני תופס בהפגנה מעין זו חלק נכבד. לנכים קשה להתמודד עם הכאב שגורם הקור לפלטינות ולפרוטזות שבגופם. גם עניין כסאות הגלגלים הממונעים מחייב נקודה למחשבה. "בקצב הזה עוד תיגמר לי הבטריה", אומרת מישהי לבעלה.

הנכים דורשים להשוות את קיצבת הנכות לשכר המינימום, לא לבטל את הקיצבאות אחרי גיל הפנסיה, לבטל את התלות בין הקיצבאות ולהשוות את מעמדם לזה של נכי צה"ל. לדבריהם, מאז השביתה האחרונה, לפני שנתיים הם ניסו לבוא בדברים עם פקידי האוצר, אולם ללא הועיל. את עיקר האש הם מפנים לכיוונו של שר האוצר, סילבן שלום. "כשהוא היה חבר אופוזיציה בוועדת הכספים, קצת לפני שהתמנה לשר, הוא פעל להעברת חוק למתן קיצבאות גבוהות יותר לנכים", אומר דובר מטה המאבק, יואב קריים, "אבל ברגע שהוא התיישב על הכורסא המרופדת הוא שינה את הדיבורים שלו. מה שבייגה (שר האוצר דאז, אברהם שוחט. ל"מ) אמר לו אז הוא אומר לנו היום".אחר הצהריים ייפגשו נציגי הנכים עם נציגי משרד האוצר, משרד ראש הממשלה והביטוח הלאומי.

"זה יחס משפיל", מוסיף אומר, "אבל אנחנו נחכה לו כמו שנאצר חיכה לרבין ובסוף אנחנו ננצח. הטובים תמיד מנצחים". בינתיים, מספר נוכחים מואסים בישיבה ללא מעש. "באתי מרחוק ואני לא רוצה לשבת כאן סתם", אומר מישהו לאריה צודקביץ', יו"ר מטה מאבק הנכים. "בשעתיים-שלוש אי אפשר לפתור את הבעיה", עונה צודקביץ', "רק תן לנו הוראה וניכנס במחסומים. אי אפשר לשבת סתם ולהגיד 'אלוהים יעזור'", אומר מישהו אחר. צודקביץ', בחוסר רצון מסויים, נוסע עם כסא הגלגלים שלו לקבוצה אחרת ומנסה לשכנע אותם להתחיל לעשות קצת בלגן. השוטרים במקום לא נכנסים ללחץ.