תרופת הקסם של אובמה

בראש אוסף סיפוריו, הסופר ג'יי.די סלינג'ר מעלה שאלה שנשאבת מפילוסופיית הזן: איך נשמעה מחיאת כפיים של כף יד אחת? כדי לענות לקושיה זו, לא היה צורך השבוע באמריקה להתעמק בפילוסופיה הבודהיסטית. מספיק היה לראות את נאומו שנשיא ברק אובמה נשא בנושאי בריאות בפני שני בתי קונגרס, שמחולקים בסוגיה מורכבת זו, כמו בסוגיות רבות אחרות, לשני מחנות, אחד דמוקרטי-ליברלי והאחר רפובליקני-שמרני.

המעמד היה נדיר. נאומים נשיאותיים שנתיים אומנם ניתנים בינואר בפני שני בתי קונגרס. אבל הריטואל הזה של נאום "מצב האומה" מבוים בקפדנות, כאשר כל נשיא מתנסח בממלכתיות על נושאים שאינם שנויים במחלוקת, ודבריו נקטעים בתדירות במחיאת כפיים סוערת מכל הצירים, משתי המפלגות. בעצם הנאומים השנתיים הללו על מצב האומה נראים כמו הפגנות אהדה שנערכות לקבוצות פוטבול בבתי ספר תיכון על פני אמריקה, ושבולטות בהן מעודדות יפות ותזמורות מרעישות ונלהבות. מעבר למסגרת שנתית זו, נשיאים לא אוהבים לכנס שני בתי קונגרס לנאומים, בגלל הפחד שההופעה מול צירים נבחרים מהמפלגה היריבה עלולה רק להעמיק סכסוכים קיימים.

הנאום של אובמה באמת היה הימור בעל סיכונים. ההצעות לתיקון במערכת הבריאות אינן אלא חור שחור בו נבלע כל נשיא ליברלי בארה"ב לאחר מלחמת העולם השנייה. כ- 18% של התוצר הלאומי בארה"ב מעורבל במערכת הבריאות, ולכן הצעות לתיקוני יסוד בה מתנגשות במהרה עם מכבשי לחצים שמופעלים על ידי שחקנים מושקעים במערכת, ובראשם חברות הביטוח שמעניקות תוכניות בריאות לאזרחי אמריקה בשיטה סבוכה, טענת שיקולי רווח קרים וגם ווריאציות שרירותיות פרי ידיהם של מעסיקים ובתי חקיקות ב- 50 המדינות. מעבר לסכסוך הישראלי-הערבי, קשה לחשוב על סוגיה שכל כך העסיקה נשיאים אמריקניים ללא הועיל ב- 60 השנים האחרונות, מאז שהארי טרומן גילה לאומה כי כ-40% של אזרחיה חיו בשנים אחרי מלחמת העולם השנייה ללא גישה לשירותי בתי חולים הולמים.

כזכור, בעת בחירתו ב- 1992, הנשיא קלינטון הציב את תיקון מערכת הבריאות בראש מעייניו. כמו אובמה השבוע, פעם קלינטון גם ניסה לכנס את שני בתי קונגרס לנאום מוטיבציה מאחד. בנסיעתו לקפיטול קלינטון השקדן עבד על טיוטות הנאום; מילותיו הוכנסו באיחור לטלפרומפטר ואז אבדו. קלינטון נאלץ לאלתר לגבי מדיניות בריאות, גם בנאום הספציפי בקונגרס, וגם בשאר שתי הקדנציות שהוא כיהן, בהן לא נרשמה התקדמות בנושאי בריאות.

בנאום של אובמה השבוע, נוכחותה של הילרי קלינטון, שבלטה כמזכירת המדינה מיושבת בשורה קדמית בתלבושת אדומה, סימלה את קשייו של בעלה בתחילת שנות ה- 90 בפרט, והסביכות בסיטואציה הבריאות באמריקה בכלל. בוושינגטון לא חוסר מומחים שיגידו כי העינוי האמיתי שביל קלינטון הנחית על אשתו בימי נשיאותו לא הייתה מוניקה לווינסקי אלא הפקדת בידיה של הילרי האחריות הסיזיפוסית לקידום תוכנית בריאות חדשה.

קלינטון לא היה הנשיא היחיד שהוכשל על ידי מערכת הבריאות האמריקנית שכבר 60 שנה מסרבת להירפא. למעשה הנשיא היחיד שמימש את החזון הליברלי של שכלול והרחבה במתן שירותי בריאות בעלויות נמוכות לאזרחי קשי יום היה לינדון ג'ונסון, אשר ב- 1965 הקים את מערכת ה-"מדיקייר" שדואגת עד היום למתן שירותי בריאות לקשישים בארה"ב. ג'ונסון לא היה נואם מבריק. הישגו כולו נבע מניסיונו העשיר כאיש ספסלי הקונגרס ששלט בשפת ה"תן-וקח" הפרלמנטארית שמדברים מחוקקים מפוכחים. ספק אם ליברלים צעירים כמו קנדי וקלינטון, ועכשיו אובמה, ידעו לדבר שפה זו על בוריה כשהגיעו לבית הלבן, ללא ניסיון פרלמנטרי עשיר במיוחד.

בחודש אוגוסט האחרון, אנשי הבית הלבן עמדו חסרי אונים מול סחרחרת טענות דמגוגיות שאנשי הפלג הימיני הקיצוני במפלגה הרפובליקנית השמיעו נגד תוכנית הבריאות שאובמה אמור להציע לאומה. בראש המקטרגים עמדה שרה פלין, הזכורה כמועמדת לסגן הנשיאות במפלגה הרפובליקנית בבחירות 2008, שדיברה על מזימות דמוקרטיות לשלוח אל בתיהם של חולים סופניים "ועידות מוות" שיזרזו את קץ החולה כדי לחסוך עלויות רפואיות. שכתוב נוראי שכזה של רעיונות שנשקלים להכללת שירות התייעצות וולונטארי לחולים כרוניים בתוכניות בריאות חדשות מדרבן את אוכלוסיות מתוסכלות בשולי החברה האמריקנית. נוהגים לשער שמדובר על 5% של החברה (ובמיוחד על אזרחי מדינות דרום שמרניות) -- מדובר על אנשים שטרם השלימו עם עלייתו של איש שחור מוכשר לבית הלבן, ושמאזינים לתוכניות רדיו בהן קולות הפרנויה מסיתים על מזימת "האפרו-לניניזם" להלאמת כל משאבי אמריקה. ברגע מביך של קטיעת נאומו של אובמה, ציר בבית הנבחרים, גיו ווילסון מדרום קרוליניה, שיחזר את הפרנויה הזאת בשידור חיי. "אתה שקרן," צעק הציר, שמייצג את המדינה בה מרד הדרום החל נגד הנשיא לינקולן בימי מלחמת האחים, לעבר אובמה, באמצע הנאום. התקרית היתה זרה למסורת הפרלמנטרית באמריקה, בה (בניגוד לאנגליה ולישראל) לא מקובל לקטוע את דבריו של ראש המדינה בבית הנבחרים -- ולכן התפרצותו של ג'ו ווילסון אמרה משהו על סערת הרגשת שפוקדת את אמריקה בעידן ברק אובמה.

אובמה לא כינס את שני בתי הקונגרס השבוע כדי לפייס את האלמנט הקנאי הזה באוכלוסייה האמריקנית. ספק אם פרט מכמה צירים רפובליקניים בודדים, הנשיא אפילו התכוון לשכנע אנשי המפלגה השנייה ביתרונותיו של התיקון המוצע בבית הלבן למערכת הבריאות. בצדק, מבחינתם, הדמוקרטים בארה"ב מתלוננים על הסטנדרדים הכפולים שננקטים על ידי המפלגה היריבה, היות שאותם הרפובליקנים שדורשים כעת איזון ואחריות בתקציב המדינה, קצצו מסים בעידן בוש, וגם הקציבו משאבים רבים למלחמה בעייתית בעירק, וגם כשלו בניהול המשק בצורה שחייבה הקצבות ממשלתיות של מיליארדים כדי להציל חברות עסקיות ענקיות. אך בצדק מבחינתם, הרפובליקנים קובלים כעת שהנשיא אובמה מדבר בווירטואלית בלתי אמינה כל אימת שהוא מזכיר את תוכנית בריאות חדשה לעלות של 900 מיליארד דולר, שתרחיב את הכיסוי הבריאותי ל-10 או 20 מיליון אזרחים חדשים, ללא להחריף את הגירעון בתקציב הממשל.

הפלונטר התקציבי בנושא הבריאות הוא אמיתי. יש אומרים שכף היד הרפובליקנית לא מחתה כפיים בנאום בקונגרס השבוע כי היא יותר מדי מושטת לרצונותיהן של חברות הביטוח. אבל השמרנים התקציביים הרפובליקניים שמתלוננים על חוסר אמינות בדבריו של הנשיא על מימון תיקונים גורפים במערכת הבריאות על ידי הפעלת סידורים חדשים בנושאים שהם, יחסית, משניים, כמו תביעות על רשלנות רפואית, מייצגים דאגה ששייכת לציבור לא קטן באמריקה.

אבל השבוע אובמה לא דיבר לציבור רפובליקני זה. דבריו הוקדשו בעיקר לכף היד הדמוקרטית שאמורה לקדם את התיקון במערכת הבריאות בחקיקת שני הבתים בקונגרס. ואמת היא, שבזכות היתרון המספרי המובהק שיש לדמוקרטים בשני בתי הקונגרס, ובזכות כישרונות המנהיגים המובהקים של ברק אובמה, עשוי להתקבל באמריקה עד סוף 2009 תיקון משמעותי במערכת הבריאות. יתוקנו פגמים בולטים במערכת הקיימת, בין השאר סמכותן של הקופות לא לכסות עלויות להליכי רפואה חיוניים לחבריה החולים, בניצול ציני של טענות טכניות-משפטיות. כמו-כן, אזרחים רבים בארה"ב נטולי כיסוי רפואי כעת יוכנסו לתוכנית ממשלתית חדשה, שתבוסס על קופה ממשלתית (במפלגה הדמוקרטית, הוויכוחים מתמקדים כעת בנקודה זו, שנקראת בז'רגון השעה "האופציה הציבורית," כאשר נשקלים כל מיני הסדרים ושיטות לייסוד קופת חולים ממשלתית חדשה).