להקפיא או לא להקפיא, זו השאלה שמדירה שינה מעיניו של ראש הממשלה בנימין נתניהו. מצד אחד אובמה לוחץ ומצד שני בוגי יעלון ואלי ישי נשכבים על הגדר - "הבנייה תימשך". הרשו לי להציג תזה שונה מעט שאולי תרגיע את מוחו הקודח של ראש ממשלתנו, ותניח לנו הציבור עם הדיון המרדים הזה שיכול להפיל לשנתו אפילו את צעיר נערי הגבעות. האם באמת כמה יחידות דיור זו הבעיה, או שמא תהליך שבסופו תוקם מדינה פלסטינית? התשובה היא אולי ברורה, אך יש מי שמנסים למסמס אותה בדיון עקר על כמה יחידות דיור מסכנות.
מי שתומך בהמשך הבנייה בהתנחלויות, באי פינוי המאחזים ובקיפאון מדיני, הוא השמאל שבשמאל, שמאלה מחד"ש וקרוב לבל"ד. כן, כן - בוגי הוא איש שמאל נאמן, כך גם חוטובלי, פייגלין, בגין ושאר חברי הליכוד. מדוע? כי מי שמסרב לחלק את הארץ לשתי מדינות, סופו שיביא למדינה אחת לשני העמים. התהליך יקרה בהדרגתיות - אט, אט יבינו הפלסטינים את היתרון בדחיית הקמת המדינה, והיחסים הכלכליים מאותו "שלום כלכלי" של נתניהו, ילכו וישתפרו. הביטחון יעלה ותחושת הקרבה בין העמים תגדל מכורח הנסיבות של המציאות ששמה אותנו יחד באותו הסיר.
לא נתאהב לפתע, אבל נשלים באדישות עם הנוחות - מחד לא נפנה ישובים ומאידך השקט הביטחוני יישמר. פתאום יאמר העולם שזה רעיון בכלל לא רע: "תראו איזה יופי הם מסתדרים", "מדוע שלא ניתן לפלסטינים זכויות שוות". ובצדק, מדוע שלא ניתן? כיצד נוכל להשאיר עם כבוש במשך יותר מ-40 שנה ללא זכויות, הרי בסוף עוד יקראו לנו, רחמנא ליצלן, מדינת אפרטהייד ויחרימו את ישראל.
חשבון פשוט
בלית ברירה, ועל מנת לשמור על חברון ועוד כמה צריפים באיזה מאחז, שהרי הם כה חשובים, ניאלץ לקבל כארבעה מיליון פלסטינים שיצטרפו לכמיליון וחצי ערביי ישראל. חושבים שהחזון הזוי? כבר היום הקשר של הרשות עם ישראל הופך הדוק מאי פעם, בשל הפחד של פתח מהשתלטות חמאס. מדוע שלא יבוא אבו מאזן ויכריז ביום מן הימים שהוא מוכן לחיות במדינה אחת לשני עמים, ולוותר על המאבק המזוין. מה גם שהאסטרטגיה של זרמים פלסטיניים רבים, כולל חלקים מסוימים בפתח, היתה ועדיין דחיית הקמת מדינה פלסטינית על מנת ליצור מצב של מדינת כל אזרחיה ובכך להגשים את חלום השיבה והקמת מדינה פלסטינית על כל שטח ישראל.
זה לא יקרה מחר. אם ייכשל המהלך האמריקאי, כנראה שאנו נידונים לסבב אלימות נוסף. בינתיים, האחיזה של המתנחלים בשטח תגדל, לאירופה ולארה"ב ימאס מחזון שתי המדינות והם יפעלו בלית ברירה לרעיון הסביר ביותר הענקת זכויות שוות לפלסטינים במסגרת מדינת ישראל. אנחנו כמובן נאמר "לא ולא", אך איזו ברירה תהיה לנו לאחר שנסרב לפנות התנחלויות ולהקים מדינה פלסטינית לארבעה מיליון פלסטינים תחת כיבוש? לא נוכל להתנהג עוד כאילו יש ריק ביהודה ושומרון ולא גר שם עם אחר השואף לחירות.
אז למה אנחנו קוראים לחלק מאנשי הליכוד ימין קיצוני? נכון, הם לא מתים על ערבים , אבל בשביל שבות עמי, קרית ארבע ויצהר הם כנראה יצטרכו לוותר ולהתחבק עם אחמד. כי מי שלא מוכן לחלק את הארץ היום, עלול לקבל מדינה ללא רוב יהודי מחר, עם איום מתמיד על התרבות הישראלית שנוצרה פה ב-61 השנים האחרונות. וכן, למרות השוני הרב, אני כולל גם את ערביי ישראל והחרדים בישראליות הזו, אליה הם נחשפים מדי יום ומשנים ומשפיעים על עיצובה לטוב ולרע.
נתניהו היקר, אל תיתן לאנשים שלא רואים רחוק יותר מהנוף שניבט מחלון הדירה בשכונה חדשה באיזו התנחלות, לקבוע את עתידה של ישראל
אז אל פחד אדוני ראש הממשלה, עם אנשי שמאל כאלה במחנה שלך, אתה לא צריך לפנות אף יישוב. חכה שההיסטוריה תעשה את שלה וארץ ישראל השלמה לעולם לא תיכחד, אך היא תהיה עם עוד מיליוני פלסטינים בעלי זכות בחירה. רק צריך שיבוא היום וה"נלסון מנדלה" שלהם יקום לתחייה. לכן, פתרון שתי המדינות וסיום הכיבוש האכזרי כמה שיותר מהר זו הדרך הנכונה לא רק אסטרטגית, אלא גם מוסרית, וזאת בעיקר בכדי לתת דרור לפלסטינים, עם שסבל כל כך הרבה.
אין סיכוי שללא מדינה, הם יחזירו לעצמם את הכבוד האבוד שנרמס בעשרות השנים האחרונות. ועם ההזדהות שלי כלפי הפלסטינים באה גם התובנה כי אורח החיים שלי ושלהם שונה ותהיה זו יהירות לנסות לשנות אותם לחשוב עליהם במונחים שלי. יהירות, שעלולה להביא לפיצוץ לא פחות מסוכן מהמשיחיות הימנית הקיצונית.
אם נתניהו לא ילך לפיתרון שמציע הממשל האמריקאי, החשש הוא שבסופו של יום העולם יתעורר ויכפה עלינו מדינה אחת בטענה שהכיבוש לא יכול להימשך. וכרגיל, כשנבין שעשינו טעות ונרצה פתאום לפנות התנחלויות, זה יהיה מאוחר מדי - רוחות ההיסטוריה כבר ינשבו לכיוון מדינת כל אזרחיה. מה אז יגידו בוגי וחוטובלי, באיזה טיעון ישתמשו? הם יגידו שלא צריך לתת זכויות לבני אדם? הם יציעו שוב את רעיון הטרנספר? - כן בטח.
נתניהו היקר, אל תיתן לאנשים שלא רואים רחוק יותר מהנוף שניבט מחלון הדירה בשכונה חדשה באיזו התנחלות, לקבוע את עתידה של ישראל. מנהיג צריך להבין השלכות רחוקות טווח להתנהלות המדינית. רעיונות אוטופיים יש בכל קצות הקשת הפוליטית וכנראה שבמאבק על השלום קצוות אלה קרובים מתמיד.
אם מדינת ישראל, כפי שהיא היום, על מעלותיה ומגרעותיה, היא המקום שבו אנחנו רוצים לחיות, עלינו להפריד בין שני העמים ולהפסיק את הברברת המיותרת על הקפאה פה ובנייה שם וללכת לקראת שלום אמיתי וצודק שבסופו יהיו שתי מדינות ולא מדינה אחת שתביא לפיצוץ ודאי.