פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      האיטלקים מפציצים את תל אביב

      וגם: המדינה מטילה עוצרים, העיר חוגגת 50, ותרצה אתר מוצאת את מותה. פרק נוסף של "השבוע לפני" - במלאת 100 שנה לתל אביב

      1940 – אוונטי פופולו

      9.9.1940 - שנה לאחר פרוץ מלחמת העולם השנייה, נזכרו האיטלקים בתל אביב ושלחו מטוסים כדי להפציץ אותה. הפצצות נפלו באזור הרחובות טרומפלדור ובוגרשוב ובאזור שכונת נווה שאנן. בהפצצה נהרגו 130 איש ו-83 נוספים נפצעו. בתים רבים נהרסו וזרימת המים ושירותי החשמל והטלפון הופסקו. יהודים רבים מרחבי העולם הגיבו בזעם על ההתקפה, שכוונה לא רק נגד מטרות צבאיות אלא גם נגד אזרחים חפים מפשע, ועשרות מכתבי תנחומים נשלחו למשפחות הנספים. שנה לאחר מכן, תל אביב שוב הופצצה ו-13 אנשים נהרגו.

      1948 – הקלות הבלתי נסבלת של העוצר

      8.9.1948 - פוקדים מטעם הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה ומשרד הפנים החלו לעבור מבית לבית בתל אביב במסגרת השלב הראשון של מפקד האוכלוסין המקיף הראשון שנערך בישראל. הפוקדים רשמו את דייריו של כל בית, וחודשיים לאחר מכן חזרו לסבב נוסף כדי לוודא שספירת התושבים זהה לזו שהתקבלה בסבב הראשון של המפקד. כדי למנוע טעיות, במהלך הסבב השני הטילו הרשויות עוצר על תושבי העיר בין השעות 17:00-24:00 ובתום המפקד החלו להנפיק תעודות זהות כדי להתחיל בתהליך הבחירות לכנסת הראשונה.

      מפקד האוכלוסין של תל אביב החל באותו יום שבו פורסמו תוצאותיו של מבצע "בצר" – המבצע לאיתור משתמטים מגיוס שנערך ברחבי העיר. במסגרת המבצע נקראו גברים ונשים, בין הגילאים 17-50, להתייצב בתחנות הזדהות שהוקמו ברחבי העיר והוטלו עוצרים על התושבים בזמן שלוכדי עריקים עברו מבית לבית. תוצאות המבצע קבעו כי 652 גברים ו-352 נשים מבין תושבי תל אביב "חוילו והועברו לקלט", 189 גברים ו-1,365 נשים "חויבו בגיוס וקיבלו הארכה למספר ימים" ו-203 עריקים נתפסו והועברו למעצר.

      1959 – אז כהיום? תל אביב חוגגת 50

      10.9.1959 - תערוכת היובל, גולת הכותרת של חגיגות היובל לתל אביב, נפתחה בגני התערוכה הישנים של העיר, שהיו ממוקמים סמוך לשפך הירקון, בין נמל תל אביב לתחנת הכוח רידינג. התערוכה הורכבה ממספר תערוכות-משנה שהתמקדו ביצירה העברית בישראל בכלל ובתל אביב בפרט. ביניהן, ניתן היה למצוא תערוכת 50 שנות מוסיקה בתל אביב, תערוכת הישגי התיאטרון העברי בישראל, תערוכת הספר העברי ותערוכה ארצית של אמני ישראל בציור ופיסול. הכניסה לתערוכה עלתה 550 פרוטה למבוגר ו-400 לילד, והיא נמשכה 70 יום.

      1977 – היא בלבי עכשיו

      8.9.1977 - גופתה של המשוררת, הסופרת והמתרגמת תרצה אתר, בתם של המשורר נתן אלתרמן והשחקנית רחל מרכוס, נמצאה מתחת לביתה בתל אביב. אתר נפלה ככל הנראה מחלון דירתה בקומה השישית של הבניין. בעוד משפחתה טוענת שמדובר בתאונה, יש הסבורים כי שיריה מרמזים על כוונה לשים קץ לחייה. עם זאת, בעיזבונה נמצאו, בין שלל שירים וסיפורים, השורות הבאות, שמעידות אולי על הדיכאון שממנו סבלה אך גם על הנחישות להתגבר עליו:

      "בנוגע לאותה התאבדות שאירעה לפני עשר שנים, אוסיף רק ואומר שהכל הסתיים בטוב, כפי שמתברר מאליו למראה הכתוב כאן. הסברים מיותרים. הסוף בפעם אחרת. לא מוכרחים תמיד על פי הזמנה. אני כפייתית, אך אין צורך להגזים. המוות יהיה פתאומי ורחוק, כמו אצל כולם. אני מקווה שלא יכאב. הגבורה אינה נמנית על תכונותיי."

      אתר פרסמה בחייה שלושה ספרי שירה, שישה ספרי ילדים (ביניהם "האריה שאהב תות") ושני מחזות, ותרגמה מחזות רבים שהועלו על בימות התיאטרון בישראל. את עיקר פרסומה רכשה בזכות שיריה המולחנים, כגון "פתאום עכשיו, פתאום היום" (הידוע יותר כ"אהבתיה"), "אני חולם על נעמי" ו"מערבה מכאן". אביה כתב עבורה את שירו הנודע "שיר משמר" (הידוע יותר במילות הפתיחה שלו, "שמרי נפשך") ובתגובה כתבה אתר את "שיר הנשמרת". היא היתה בת 36 במותה והותירה אחריה בעל ושני ילדים.