מה שכיף לתת ולקבל

הם לא עסוקים במרפקנות, אגו, או ריכולים חלולים על חשבון העבודה. הם נאמנים, מסורים ומייחסים חשיבות עליונה לתפקידם בארגון. יש המון סיבות טובות לשלב בעלי מוגבלות בתוך העסק, לתת להם הזדמנות שווה בין שווים ולאפשר לעובדים הנורמטיביים ליהנות משיעור בסובלנות. חמש דוגמאות מוצלחות, במיוחד לחג.

לאחר שנים בעולם קמעונות הפרחים, היה ברור לנדב עטיה, יזם עסקי בנשמתו, שהוא רוצה להקים מפעל תפעולי לייצור פרחים, מהסוג המעסיק כוח עבודה זול, במחירים טובים וברווח גבוה. אבל מפגש אקראי במפעל שיקומי, החזיר אותו אחורה וחיבר אותו לילדות עם אבא פגוע נפש, ומאותו הרגע התוכנית התהפכה.

"הכל התחיל מרעיון להקמת מפעל תפעולי אחד המעביר סחורה לנקודות מכירה" משחזר עטיה "תוך כדי הכנת התוכנית העסקית, זומנתי למפעל שיקום, מאוד התחברתי והפכתי את כול התוכנית העסקית לחברתית. אבא שלי נפגע נפש ממלחמת כיפור, התנתקנו ממנו שהייתי בן שנה, אבל הביקור במפעל הציף אצלי הכל. אחרי שנחשפתי לאותם פגועים בעבודתם, הבנתי כמה חשוב לתת להם תעסוקה, לתת להם כבוד, והלכתי עם התוכנית החברתית עד הסוף".

וכך בשנת 2007, לאחר שנה של פיילוט, הוקם בראש העין סטודיו " JOY& " המתמחה בעיצוב וייצור מתנות מעולם הפרחים, השוקולד, וחבילות שי "מה שכיף לתת ולקבל" כהגדרת עטיה, היזם ומנהל הסטודיו. השבוע אף זכה העסק בפרס "המפעל שלי" המציג את העשייה החברתית ואת הפרויקטים שיוזמת תעשיית העסקים הישראלית למען הקהילה. מנימוקי השופטים: "הסטודיו הינו פרויקט עסקי חדשני שמשנה את דפוסי החשיבה החברתית המקובלת ובכך פורץ דרך בתחומו".

כמה פגועי נפש משולבים בעסק?

"קלטנו כבר עשרות, חלקם רכשו מקצוע והמשיכו, היום עובדים בעסק כעשרים עובדים מגוונים בעלי פיגור שכלי, נפגעי נפש, ליקויי ראיה וכיוצא באלה, ועוד שמונה נורמטיביים המדריכים אותם. הם מעורבים בכל תהליכי ייצור וזוכים לפתח את היכולת המוטורית, להפעיל חושים, הם עובדים בתנאי ריח מסחררים של פרחים ושוקולד".

אבל מתנאי ריח פרחים לא הולכים למכולת, מה בנוגע לשכר?

"הם זוכים לכול התנאים הסוציאליים, כולל שכר מינימום. זה אולי נשמע נמוך, אבל עבור עסק, עלות אדם עם מוגבלות עולה פי שלוש וחצי מאדם נורמטיבי. יש עליות הדרכה ופיקוח, פחת, ועוד. עסק רגיל שואף למינימום הוצאות ומקסימום הכנסות, אנחנו מוותרים על רווח פוטנציאלי בשביל לקדם את האינטרסים שלהם".

עבור בעלי המגבלה, הרווח הוא ברור. "יש להם פה מקצוע, חברים, שיחות סילון הם מתגאים שהם עובדים בפרחים, זה מאזן אותם", מפרט עטיה, "העבודה דרך כפות הידיים, מרגיעה אותם, ובעיקר, הם לא נשארים מאחור".

מה הדינאמיקה בינם לבין יתר העובדים?

"העובדים הנורמטיביים כאן בשבילם, הם העסק, הוא מבוסס עליהם, הם תמיד יהיו הרב. יש את האינטראקציה עם הספקים, השליחים, אבל האינטראקציה המדהימה ביותר היא בינם לבין עצמם. למרות שפגועי נפש ופיגור שכלי לרב דורשים דברים שונים, יש כאן אווירת יצירה ואנרגיות מדהימות".

ובכל זאת, חסרונות?

"באופן טבעי צריך להתמודד עם כך שהם איטיים, הולכים יותר לשירותים, זקוקים לתמיכה, חולים יותר, יש שינויים בתרופות ועוד ועוד. אבל תמיכה ופרגון הם חלק מהעניין והתוצאה הסופית של המוצר לא נופלת באיכותה בגלל הקצב. אין הנחות מבחינת התוצרת ויתרה מכך, אנשים מגלים יותר הבנה והערכה כשהם מגלים מי עומד מאחורי המוצר".