המדריך לשוליים של תל אביב

האמן מיכאל קיסוס גדליוביץ’ יושב בחצר האחורית של בית קפה תל אביבי טיפוסי ומצביע בהתרגשות לעבר פינת החצר: קיר אחד מתפורר ודהוי נפגש בקיר מסויד ומבריק. "זו המהות של תל אביב", הוא אומר, "זו עיר של טלאים על גבי טלאים, וזה בדיוק מה שהופך אותה לאחת הערים המעניינות והעדכניות בעולם".

גדליוביץ’ הוא היועץ לענייני אמנות של מינהלת שנת ה-100 של עיריית תל אביב ובין השאר, אצר, ביחד עם מעין שלף, את התערוכה "מופעי שוליים" כחלק מהביאנלה הראשונה לאמנות שתיפתח בעיר ביום החמישי הקרוב. הביאנלה קמה כשיתוף פעולה בין מינהלת שנת ה-100 לבין מייסדי "ארט TLV" – תערוכת האמנות הבינלאומית שהתקיימה לראשונה בשנה שעברה – מתוך מטרה להכניס את תל אביב למשפחת הערים שמציגות אחת לשנתיים תערוכת אמנות בינלאומית.

"חשבנו שהדבר הכי נכון", מספר גדליוביץ', "הוא לעשות חיבור בין גוף ציבורי לבין גוף כמו 'ארט TLV' ולהרים ביאנלה לאמנות שתמשיך ולא תישאר כדבר זמני ובלתי יציב. המטרה היא ליצור מסורת חדשה לעיר ולהתחבר לביאנלות של ערים נוספות באגן הים התיכון, כמו באתונה ואיסטנבול". לדבריו, "למרות שתל אביב היא עיר חדשה יחסית, היא בכל זאת הצליחה לבנות את עצמה כעיר עם שכבות תרבותיות, אמנותיות ואנושיות רבות, בעיקר בגלל שתמיד היינו פה בקונפליקט. כל בעיה יצרה שכבה חדשה, טלאי חדש".

וכיאה לעיר שכזו, מסתבר שגם העבודה על התערוכה הניבה לא מעט בעיות קיומיות והכריחה את האוצרים לתפור לה לא מעט טלאים. בתחילה היו אמורים שני אוצרים בינלאומיים לאצור את התערוכה המרכזית של הביאנלה אלא שהם החליטו לפרוש בעקבות מבצע "עופרת יצוקה" בחורף האחרון.

"הם רצו לקיים דו שיח בין תל אביב לפלסטין ולעסוק בעשיית אמנות דווקא במקום שבו הקונפליקט הוא יומיומי," מסביר גדליוביץ', "אבל כשהקונפליקט האמיתי החל, הם הרגישו כי המציאות עולה על הדמיון ופרשו. לנו זה התאים מאד כי רצינו לצאת מהמוטיב הזה של תל אביב כעיר בקונפליקט ולעשות דו שיח על המקום במובן הבינלאומי. אז הבאנו אוצרים מקומיים". יחד עם זאת, החליטו המארגנים לשמור על אופייה הבינלאומי של התערוכה, ולכן 30% מבין 70 האמנים שמציגים בה הגיעו מחו"ל.

הביאנלה עצמה מורכבת משתי תערוכות עיקריות: "קרקס אוניברסליס", התערוכה המרכזית שאצרו עדנה מושינזון ומעין שלף ושתתקיים במתחם נחושתן ליד מגדל נווה צדק, ו"מופעי שוליים", שאצרו גדליוביץ’ ושלף ושתתקיים באתרים שונים ברחבי העיר ובהאנגרים של מכללת אבני ברחוב אילת.

מה שמייחד את העבודות שיוצגו ב"מופע שוליים" הוא שרובן עוסקות בתל אביב ובאות באינטראקציה עם העיר ותושביה. כך, למשל, העבודה שתציג אמנית הפרפורמנס עדינה בר און, "התמצאות", היא למעשה סיור בשכונות נווה צדק ופלורנטין שמתמקד בצמחיה של העיר. מזה כמה שנים, מקיימת בר און מיצגים דומים בערים שונות ברחבי העולם. במהלך המיצגים הללו, לוקחת בר און קבוצות של 30 אנשים לסיור שמתמקד בהיבטים הלא שגרתיים של העיר כשבמהלכו היא מפעילה את אנשי הקבוצה ומביימת אותם לפי נרטיב מקומי שהיא עצמה מייצרת. על אף שבר און מתגוררת בתל אביב, "התמצאות" תהיה הפעם הראשונה שבה היא מבצעת סיור-מיצג שכזה בעיר.

פרויקט נוסף שבא במגע עם אנשי העיר ורחובותיה הוא "גלגול". "הרכבנו מקרן ומערכת סטריאו על תשעה זוגות תלת אופן", מפרט גדליוביץ', "וחילקנו אותם לתשעה אמנים במטרה שאלה ישתמשו בעיר עצמה כמסך ענק וספונטאני". בין האמנים שידוושו ברחבי העיר בימים הקרובים, כורזים לתושביה ומקרינים סרטים על בנייניה, אפשר יהיה למצוא את איתן בוגנים, רועי צ'יקי ארד, אדם אבולעפיה, מיכל היימן ונמרוד קמר.

גם עבודתם של לילא אל חייד ומושון זר אביב, "את/ה לא כאן", משנה באופן אקטיבי את פני העיר ויוצרת סימביוזה בינה לבין העיר עזה. שני האמנים הכינו מפה דו צדדית, שבצדה האחד מופיעות נקודות שונות בתל אביב ובצדה השני – נקודות מקבילות בעזה. לכל נקודה בתל אביב יתלווה מספר טלפון שיופיע על עמוד חשמל שממוקם באותה נקודה וכשאנשים יחייגו לאותו מספר, הם יקבלו הסבר על מה מתרחש בנקודה המקבילה בעזה.

גם העבודות שיוצגו בחללים הסגורים עוסקות בתל אביב, ובעיקר ביחסה לעבר, לעתיד, לחו"ל ולפריפריה. כך, למשל, אמן הסאונד אילן גרין לקח דגימות סאונד מכל אחד מ-63 הבתים הראשונים של אחוזת בית, השכונה הראשונה של תל אביב, ויצר באמצעותם מפה של העבר שהיא למעשה מיקרוקוסמוס של צלילים מההווה. לעומתו, פניהם של צמד האמנים מונטאן ורוזנבלום הוא אל העתיד (הקודר) והם מציגים סדרה של ציורים ועבודות וידאו העוסקות בפנים האפוקליפטיים של העיר.

שלי פדרמן, מצדה, מציגה פרויקט של מזרני ים הנראים כמו משטחי הבטון שמהם מורכבת חומת ההפרדה. ואילו קבוצת "איפה דנה" בנתה חללית שלוקחת את פלג הגוף העליון של מי שנכנס אליה לחורף פולני בעוד גפיו התחתונות נשארות בחום ובלחות התל אביביים.

מבין כל העבודות שיוצגו בתערוכה, ישנה אחת שמוצגת מחוץ לעיר :"Ex-Territory", שתוצג בים הפתוח. "רצינו למצוא מקום בעולם שבו יהיה אפשר ליצור דיאלוג בין אמנים לצופים שאינו מוגבל על ידי חוקים ואינטרסים של מדינה מסוימת", מתאר גדליוביץ' את הפרויקט, "ומצאנו אותו רק במים האקס-טריטוריאליים – אלה שמחוץ לגבולות הימיים של ישראל ושעדיין לא נופלים בתוך הגבולות הימיים של שום מדינה אחרת. זה המקום היחיד בעולם שלא חל עליו שום חוק של לאום". ביום ראשון השבוע יצאו שתי יאכטות לים הפתוח כאשר ספינה אחת שימשה כבמה שעליה הוקרנו סרטים והספינה השנייה נשאה את הצופים. היאכטות ימשיכו להפליג מדי יום במהלך הביאנלה.

רב האמנים שמציגים ב"מופעי שוליים" הם אמנים ישראלים, ובחלקם הגדול אף תל אביבים – עובדה שמקנה לתערוכה נקודת מבט ייחודית על העיר. "אני חושב שאנשים שגרים בתל אביב יודעים לא ליפול למלכודת של בנליה", אומר גדליוביץ', "אבל גם האמנים מחו"ל מתייחסים אצלנו למובן האוניברסאלי של העיר. בסופו של דבר התערוכה מעלה מעל פני השטח רבדים רבים של הדיון בעירוניות בכלל, ולא רק בתל אביב. יחד עם זאת, האקלים המיוחד, ולעתים בלתי נסבל, שלה מדגיש את הקונפליקט שקיים בין הרצון ליצור בית לקהילה צפופה ואנונימית של אנשים לבין המציאות של אותו בית, שלעתים מקשה מאד על תושביו."

באשר לעצמו, גדליוביץ' הוא במקור מהקריות וחי בתל אביב מזה 17 שנים, לאחר שהספיק לגור בירושלים, בפריז ובברלין. "אני אוהב את תל אביב מכל כך הרבה סיבות", הוא אומר. "היא מצליחה לשמור על אינטימיות ובו בזמן ליצור תחושה של מגה-סיטי. יש בה את ההארדקור של הדרום אל מול מגדלי אקירוב בצפון, ובו בזמן יש בה ים. בגדול, למרות שהיא מכוערת, יש בה חספוס שמקנה לה אותנטיות ותחושה פשוטה של נגישות. וכמו עם כל בית, גם אני ביחסי אהבה-שנאה איתה. אם הייתי עובר למקום אחר בארץ, סביר להניח שזה לא יהיה לעיר אחרת. אולי, אם זה יקרה, אז למדבר."