הישיבה על הבר

מאת: תמי אלגואטי, מחברת "קופידון איכה?"

אחרי שמצאנו את עצמנו יושבות שלוש שעות מול המחשב בנסיונות נואשים לדבר עם אנשים מעניינים דרך תוכנת האיי. סי .קיו., החלטנו לצאת החוצה ולנסות את מזלנו "בעולם האמיתי". למרות שמבחר הרווקים המחפשים גדול, החלטנו שעדיף להכיר אנשים חיים ולא כתוביות מהלכות על מסך המחשב.

בחרנו לצאת לפאב תל-אביבי טיפוסי. כשנכנסנו, החליטה שירי שעדיף שנשב ליד הבר, מיקום יוצא דופן עבורי, אך הפעם חשבתי לעצמי, למה לא? הרי לא סתם חוברה הא?מרה "משנה מקום משנה מזל", אולי פה טעיתי עד היום. שירי היא מאותן חברות, שכדי לתפוס אותה פנויה צריך להישאר מאוד מאוד ערניים ולכן המשימה נעשתה קלה יותר, כי מאמצינו לאתר בחורים התמקדו בי בלבד.

כבר כשחיכינו בחוץ, הבחנתי בבחור חמוד שנכנס פנימה והראיתי אותו לשירי בתור דוגמה לאחד שהוא ממש הטעם שלי. לאחר שהתמקמנו על הבר, הופתעתי לראותו יושב לבד במרחק שני כסאות ממני והפניתי את תשומת ל?בה של שירי לעניין. שירי אמרה לי להזמין אותו לשבת א?תנו ואני בתגובה, הבהרתי לה שאני ממש לא מתכוונת לעשות את זה (הלוואי והיה לי סוג כזה של אומץ). שירי, שהייתה קלילה ממני, אמרה לי להיכנס לשירותים לחמש דקות וכשאחזור היא כבר תדאג שהוא יישב לידנו. צחקתי מאוד מהביטחון שלה אבל הלכתי, מה כבר יכול להיות? הכי הרבה, אני אטיל את מ?ימ?י לשווא...

התעכבתי בשירותים בקושי דקה והחלטתי לצאת. כל הרעיון הזה נראה לי מגוחך מדי, אבל ברגע שפתחתי את דלת השירותים קלטתי, להפתעתי, את שירי והבחור משוחחים. כשחיוך על פניי ותחושת הערצה לחברתי האמיצה מציפה אותי, הצטרפתי אליהם. האמת, כשיש לך חבר את צריכה הרבה פחות אומץ כדי להתחיל עם מישהו וזאת משתי סיבות עיקריות: האחת, כי את בעצם לא מתחילה א?תו, אלא רק גורמת לו להרגיש ככה לכמה דקות. והשנייה, כי כשאת עושה את זה למען חברה, המטרה מקדשת את האמצעים.
טוב, התחלנו לדבר. הבחור, ששמו רועי, צעיר ממני בשנתיים, אבל זה אף פעם לא הוריד לי את ההתלהבות, להפך. שירי נתנה לנו לדבר והוציאה את עצמה לאט-לאט ובאלגנטיות מהשיחה. אחרי שמיצינו את המקום וכבר היה מאוחר, שירי סימנה לי שהיא רוצה ללכת ואני הייתי צריכה לחשוב מהר איך להיפרד מרועי.

עד היום הכרתי בחורים מעניינים ממנו ומהרושם הראשוני שקלטתי, אנחנו לא ממש באותו קטע. מצד שני, הוא נראה טוב וכרגע אין אף בחור מעניין יותר שנמצא בסביבתי ואין שום מספר טלפון שטרם הספקתי לחייג אליו, אז מה יש לי להפסיד. קמתי מהכסא ולחשתי לו באוזן שיתקשר אליי -- אם בא לו -- תוך כדי העברת פתק עם הטלפון שלי לכף ידו. גם זה דרש הרבה אומץ.
יצאנו מהפאב כשאני מאוד מרוצה מההחלטה ושירי עוד יותר מרוצה מכך שלא נטשתי את המקום מבלי לתת לו את הטלפון שלי ושהחינוך שלה הניב פירות.
היה זה עוד אחד המקרים שבהם את מוצאת את עצמך מרוצה באותו ערב אבל למחרת כשאת קמה בבוקר, הכול נראה לך מפגר ומיותר ואת מקווה שהוא בכלל לא יתקשר.
רועי אמנם שיחק את המשחק הרגיל וחיכה יומיים. אבל הוא התקשר. האמת, שמחתי. למרות שלא צפיתי עתיד מזהיר לקשר עם הבחור, זה בכל זאת מוסיף לאגו כשמישהו חמוד מתקשר אליי.

באותו ערב, יצאנו לבית-קפה שבו מצאתי את עצמי מקשיבה לסיפורי חייו במשך שלוש שעות. רועי עבר א?תי על תקופת בית-הספר שלו, הצבא, החיים בקיבוץ, בהמשך כבר לא הצלחתי להישאר ערנית אז אני לא זוכרת. מסתבר שרועי הוא מאותם בחורים שרוצים להרגיש כמו אמן-אורח לערב אחד, אבל אין לו שום סיבה מוצדקת לשאיפה הזאת. סיפור חייו הוא לא מהמעניינים ששמעתי, אם אתנסח בעדינות.
בכל זאת הייתי מרוצה שהדייט הראשון עבר בלי שתיקות מביכות ובסך הכל די בזכותו. נפרדנו בנשיקה, פעילות לא מקובלת עבורי בשלב מוקדם זה, אבל במקרה הזה הצורה החיצונית גרמה לי לקפץ על שלב או שניים. החלטתי שאני לא אפסול אותו עדיין, בכל זאת, עוד לא פגשתי מישהו פוטנציאלי מעניין ממנו.

היציאה הבאה עם רועי הייתה לסרט. בחרתי סרט, שחברה טובה המליצה לי עליו וכדי לא להרבות בתיאורים מיותרים, אציין שמאז לא פעלתי יותר על-פי המלצותיה. עוד לפני הכישלון של הסרט, רועי גילה פ??ן שלילי נוסף באישיותו -- קמצנות. אין דבר יותר חמו?ר מלהתקמצן כבר בתחילת הקשר: כשהגעתי לקולנוע, רועי חיכה לי, אבל עוד לא קנה כרטיסים. בזמן שעמדנו בתור לקופה הוא לקח ממני שטר של חמישים ש"ח, שאותו, או חלקים ממנו, לא ראיתי יותר לעולם. מילא, אם לפחות הסרט היה שווה את זה, אבל כמו שכבר ציינתי, הוא היה רחוק מלהיות מוערך בכסף.
בסוף הסרט, ליווה אותי רועי למכונית. היה די מוקדם וציפיתי שהוא יציע שנלך לאנשהו אבל במקום זה הוא התחיל לנעוץ בי מבטים חודרים, שהמרחק מהם לנשיקה קצר מאוד.

גם לנשק טוב הוא לא יודע. כשכולי שרוטה מהזיפים שלו, הצעתי שנסיים את הפגישה בקטע הזה. הוא התאכזב למדי ואפילו אמר בגלוי, שרצה שנמשיך אליי או אליו. איזה חצוף! מילא שהוא לא התגלח, אבל אם אתה כבר מנסה לגרום למישהי להימשך אליך, לפחות תנסה להסתיר את התכונות המגעילות שלך עד סוף הערב. אני ממש לא טיפוס של סטוצים והוא רחוק מלהיות מודל הגבר, שיגרום לי לסגת מעקרונותיי לערב אחד. לכן, חזרתי הביתה נטולת כסף בארנק, שרוטה ובודדה והדבר היחיד שעוד השאיר בי טיפת תקווה היה המחשב, שסימן לי שיש לי כמה הודעות חדשות ממתינות. מי יודע? אולי הבחורים המעניינים באמת באים בצורת כתוביות...