כלכלנים: "להצמיד את השקל למטבע יציב"

בקרב מספר גורמים בכירים מאוד במערכת הבנקאית והכלכלית מתחזקת בחודשים האחרונים הערכה כי מדינת ישראל אינה יכולה להרשות לעצמה משטר של שער חליפין נייד ללא פיקוח מנהלי, ויש צורך לעבור למשטר שבו שער החליפין צמוד לאחד המטבעות הגדולים: דולר, יורו או שילוב ביניהם. בין המעלים טענה זו נמצאים בנקאים ורואי חשבון מהבכירים במשק.

הגורמים טוענים כי ישראל היא מדינה קטנה ומבודדת מדי, ללא סחר ישיר עם שכניה, ללא אוצרות טבע וללא עוגנים כלכליים מרכזיים – ולכן הנזק הנגרם לה ממשטר שער החליפין הנייד הינו עצום. במקום לראות את הבעיה האסטרטגית העקרונית, אומרים הבכירים, עוסקים נגידי בנק ישראל בטקטיקה: פעם עם רצועת ניוד, פעם עם קניית מט"ח. היום, למשל, קיימת, דה פקטו, רצועת ניוד תחתונה – ובנק ישראל קונה מט"ח בכל פעם שהשער חוצה אותה.

הגורמים, להם יש גישה ומידע על התוצאות הכספיות של אלפי חברות במשק, טוענים כי במדינה שבה עיקר הפעילות הכלכלית היא יבוא ויצוא, הנזק של תנודות שער החליפין גדול מאוד, וכי כל ירידה של כמה אגורות בשער הדולר מייד גורמת להפסדים עצומים לחברות היצוא. "נניח שהדולר ירד ל-3 שקלים – בנקי ישראל, עם יתרות של 55 מיליארד דולר, יפסיד עשרות מיליארדי דולרים. זה הגיוני?" אמר אחד הגורמים.

גורם בכיר אחר אמר כי: אם הדולר יחזרו וישאר תקופה ברמה של 3.2 שקלים – יהיה זה סוף היצוא והכלכלה של מדינת ישראל. "כאשר גוף גדול, למשל מרכז פיתוח או יצור של חברת היי-טק, יחליט לסגור את הפעילות בגלל ששכר העובדים גבוה מדי עבורו – זה סופי ומוחלט. הוא לא יחזור יותר, גם אם הדולר לאחר מכן שוב יעלה".

שלושת נגידי בנק ישראל האחרונים, יעקב פרנקל, דוד קליין והנגיד המכהן סטנלי פישר, הסכימו כולם כי המדיניות שער החליפין המתאימה לישראל היא שער חליפין נייד וחופשי, ללא מגבלות על תנועות הון.

בשנה האחרונה ידע שער הדולר מול השקל בתנודות חריפות, לאחר שנגע בשער של 3.25 שקלים בקיץ 2008, עלה בתחילת 2009 לשער של 4.2 שקלים, וכיום הוא עומד על שער של 3.76 שקלים. כמו בכל פעם ששער הדולר יורד, נשמעו בשבועות האחרונים קריאות רמות של מנהלי חברות יצואניות להגביל את המסחר החופשי במט"ח ובנגזרותיו, למשל על ידי קביעת מס על עסקות מט"ח ספקולטיוויות.