בניגוד להסכמי העבודה הקיבוציים הנחתמים במגזר הציבורי וקובעים שכר אחיד לקבוצות עובדים, במגזר הפרטי מועסקים רוב העובדים בחוזים אישיים לפי שכר מותאם אישית. רבים מהחוזים האישיים מכילים סעיף סודיות הקובע כי לעובד אסור לחשוף את תנאי העסקתו. במקומות עבודה פרטיים הדיסקרטיות בענייני השכר נחשבת חוק בלתי כתוב שהעובדים נזהרים שלא להפר.
מזכירה בחברת שיווק שלא שמרה על מוסכמות הסודיות לגבי תנאי ההעסקה בחברה בה הועסקה שילמה על כך באחרונה במשרתה ובכספי הפיצויים שהיו מגיעים לה כנהוג במקרי פיטורים.
המזכירה, עליזה בן עמי, פוטרה מעבודתה במארס 2008 בנימוק שביצעה הפרות משמעת ומעילה באמון. זאת לאחר שעיינה ללא רשות בתלושי השכר של עובדים בחברה בה עבדה ובמידע על תנאי העסקתם. בהמשך הפיצה בן עמי את המידע הדיסקרטי בקרב עובדי החברה. בעקבות פיטוריה הגישה בן עמי לבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב תביעת פיצויים נגד החברה. את התובעת ייצג עו"ד שי רוסינסקי.
אחד ממנהלי החברה טען בבית הדין כי בעקבות הפצת נתוני השכר, "החלה עלייה לרגל של עובדים ממורמרים למשרדי ההנהלה, כדי להתלונן על גובה שכרם". לדבריו, העובדים ביקשו להשוות את תנאי העסקתם לאלה של עובדים המשתכרים יותר.
"העובדת ביצעה מניפולציה לצורך זכייה בתשלום פיצויי פיטורים"
שופטת בית הדין דחתה את תביעתה של בן עמי וקבעה שלא מגיעים לה פיצויים בגין פיטוריה. כמו כן חויבה בן עמי בתשלום הוצאות משפט בסך 1,500 שקל. השופטת פסקה כי העובדת עשתה את מעשיה כחלק ממניפולציה שנועדה להביא להפסקת עבודתה ולזכייה בתשלום פיצויי הפיטורים, ולכן "ניתן להתייחס למעשיה כאל התפטרות ולא פיטורים".
לדברי השופטת אין להקל ראש בהתנהלות בן עמי, בשל הפגיעה בפרטיות העובדים וכן בשל המניע למעשים ותוצאתם - גרימת נזק וחבלה למעביד באופן מכוון. השופטת הוסיפה שהפרת האמון שביצעה העובדת לא היתה מעשה חד פעמי, אלא סדרת מעשים שכללו עיון בנתונים לא לה תוך פגיעה בפרטיות העובדים ולאחר מכן הפצת הנתונים בקרב עובדים אחרים.