הבנקים חוזרים לצמוח: הרוויחו 1.5 מיליארד ברבעון

מי שירצה לשרטט את גרף המשבר הכלכלי בישראל יוכל בהחלט להיעזר בדו"חות הבנקים. ההתאוששות במשק ברבעון השני של של 2009 ניכרת היטב בדו"חות הבנקים: חמשת הבנקים הגדולים הרוויחו ביחד 1.516 מיליארד שקל - ירידה של 23.7% לעומת הרבעון המקביל.

לשם השוואה, ברבעון הראשון של 2009 הרוויחו חמשת הבנקים סכום משותף של 830 מיליון שקל - שיפור אדיר לעומת הרבעון הרביעי הקשה של שנת 2008 בו הפסידו חמשת הבנקים 1.651 מיליארד שקל.

בכל שלושת הרבעונים הראשונים של 2008 הרוויחו חמשת הבנקים 1.856 מיליארד שקל במשותף, ובסך הכל הרוויחו חמשת הבנקים בכל 2008 סכום משותף של 205 מיליון שקל וגבו עמלות בהיקף כולל של 12.338 מיליארד שקל. בשנת 2007, שנחשבה לשנה מצויינת עבור הבנקים, הסתכם הרווח המשותף ב-8.953 מיליארד שקל והבנקים גבו במהלך השנה סכום משותף של 12 מיליארד שקל עבור עמלות.

הנושאים החשובים ברבעון זה הם יחס הלימות ההון שמציגים הבנקים, ההפרשה לחובות מסופקים (חובות שהבנק מטיל ספק ביכולתו לגבות) וכן היקף הפקדונות ששומר הציבור בבנקים. פקדונות אלה נפגעו בחודשים האחרונים, שכן הריבית שמציעים הבנקים אפסית ולכן הציבור מושך את כספו.

בנק מתפרנס מ"המרווח הבנקאי": הבנק מקבל כסף (פקדונות) מהציבור ומשלם לו ריבית, ואז מלווה את הכסף בריבית גבוהה יותר לעסקים ולמשקי בית. הרווח של הבנק מגיע לפיכך מפער הריביות. פער זה הוא ה"רווח מפעולות מימון" המשקף את הכנסות הבנק מעסקי מתן האשראי. הכנסות אלה של 5 הבנקים עלו ברבעון השני ב-2.7% בלבד ל-6.266 מיליארד שקל.

כל הבנקים מציגים את שורת הרווח הנקי המוכרת, אולם הפרמטר העיקרי למדידת פעילות הבנקים הוא דווקא "הרווח מפעולות רגילות" - כלומר הרווח שמפיק הבנק מפעילות מתן אשראי בלבד וללא רווחים חד פעמיים או מימוש נכסים. הבנקים מכרו בשנתיים האחרונות את קופות הגמל וקרנות הנאמנות ברווחים נאים, אולם רווחי ההון הללו כבר כמעט ונעלמו.

אמנם הריבית במשק יורדת שוב ושוב, וברבעון השני של 2009 היתה בשפל (0.5%), אך היקף האשראי שמעניקים הבנקים דווקא ירד ב-1.5% (כ-11 מיליארד שקל) לעומת תום 2008. מדובר בירידה חדה יותר אם זוכרים כי הריבוי הטבעי באוכלוסייה עומד על כ-3% לשנה. מנגד, הריבית הנמוכה שמעניקים הבנקים עבור פקדונות הציבור דחף את הציבור החוצה כך שהיקף הפקדונות עלה ב-2% בלבד.

בהתאם, הבנקים מציגים גם את יחס הפקדונות לאשראי. בנק יכול אמנם לגייס הון משוק ההון אולם הוא מחזיק ברשותו הון זמין יותר בדמות פיקדונות הציבור. זהו חלק מהכסף שאותו מלווה הבנק בריבית גבוהה יותר מהריבית שהוא משלם למפקידים. הירידה בהיקף האשראי והעלייה בהיקף הפקדונות העלו את יחס הפקדונות לאשראי: כל הבנקים מציגים יחס פיקדונות אשראי גבוה מ-1, ופירוש הדבר כי כל הבנקים מחזיקים ביותר פיקדונות מאשר אשראי. בנק המזרחי-טפחות מציג את היחס הגרוע ביותר (1.02 בלבד) ופירוש הדבר כי על כל שקל שהבנק מעניק כאשראי, הוא מחזיק בפיקדונות של 1.02 שקלים. הבנק הבינלאומי מציג יחס של 1.36 ופירוש הדבר שעל כל שקל שהבנק מעניק כאשראי, הוא מחזיק בפיקדונות בהיקף של 1.36 שקלים.

אינדיקטור משמעותי נוסף הבודק את יציבות הבנקים הוא יחס הלימות ההון, כלומר היחס שמגדיר מהו היקף ההון שאותו יכולים הבנקים לחלק כאשראי מתוך כלל ההון שברשותם. בפיקוח על הבנקים מחייבים את הבנקים לשמור על יחס הלימות של לפחות 9% (ופירוש הדבר כי על כל שקל שיש לבנק, הוא יכול להעניק הלוואות בהיקף של כ-11 שקלים). אולם המפקח על הבנקים מעוניין לראות את הבנקים מציגים יחס הלימות הון של 12% לפחות.

כל הבנקים העלו את יחס הלימות ההון לעומת תום 2008 וכולם, למעט בנק דיסקונט, מציגים יחס הלימות הון גבוה מ-12% כשהבנק הבינלאומי מציג את היחס הגבוה ביותר העומד על 13.90%. זהו אינדיקטור לכך שהבנקים אינם משתוללים ומעניקים אשראי באופן זהיר, ויש מי שיאמר שמחנק האשראי מעיד על כך שמדובר באופן זהיר מדי. יחס הלימות ההון הממוצע (המשוקלל) במערכת עומד על 12.62%.

הבנקים מעוניינים להגדיל את יחס הלימות ההון גם מעבר לכך שכן, כניסת תקנות באזל 2 צפויות להוריד את יחס הלימות ההון בכ-1%. משמעות הפעלת תקנות באזל 2 הן שכל בנק מסחרי יצטרך לנהל את ההון שברשותו באופן פרטני עבור כל לקוח - כלומר לפי כל הלוואה או קו אשראי - ולא על פי כלל האשראי שמעניק הבנק. ניהול ההון כולל למשל את השאלה כמה הון צריך הבנק לרתק עבור האשראי שהוא מעניק.

אחד האינדיקטורים ליציבות הבנקים הוא ההפרשה לחובות מסופקים - כלומר לחובות שהבנק מטיל ספק ביכולתו לגבות, שהרי פרנסת הבנק תלויה ביכולתו להעניק הלוואה ולגבות אותה. בתקופה של האטה כלכלית עולות ההפרשות לחובות מסופקים ועם ההתאוששות הן הולכות ויורדות. ההפרשה לחובות מסופקים היא רישום חשבונאי (הבנקים לא מוציאים כסף מזומן) אך אם ההפסד אכן מתממש, הבנק לא יידרש להכיר בו שוב.

הפרשות חמשת הבנקים לחובות מסופקים, המהווה גם מדד לאיכות תיק האשראי, עלתה ברבעון השני של 2009 ב-58% ל-1.242 מיליארד שקלים שהם 0.18% מתוך תיק האשראי.

לבסוף, מציגים הבנקים את התשואה שהצליחו להשיג על ההון שברשותם - אחד הפרמטרים לבחינת יעילות הבנקים: כלי העבודה העיקרי של הבנק הוא הון שאותו הוא מנהל כראות עיניו והשאלה היא עד כמה הוא יודע להגדיל את ההון הזה. הגדלת ההון מוכרת בשם תשואה על ההון, והבנקים מציגים אותה מידי רבעון ומידי שנה. זו ירדה לעומת הרבעון המקביל ועומדת כעת על 10.79% לעומת 14.17% ברבעון המקביל.

אחת ההוצאות הגדולות של הבנקים היא עבור שכר, וזו הנקודה בה הבנקים מנסים לחסוך - במיוחד בימי משבר. נכון לתום הרבעון השני של 2009 עלו הוצאות השכר ב-0.4%. ועדי העובדים של הבנקים נחשבים לגופים חזקים והם עורכים הסכמי עבודה הכוללים מנגנון עדכון שכר אוטומטי מדי שנה. עובדי הבנקים נחשבים למגזר בו משולם שכר גבוה במיוחד.