התלמיד למטווח, התלמידה למטבח

לקראת שנת הלימודים הקרבה, הציג שר החינוך גדעון סער את תכניתו: חיזוק ערכים, חיזוק המשמעת, חיזוק איכות המורים, חיזוק ההישגים ותגמול כספי לבתי ספר לפי נתוני הגיוס לצה”ל. לא מצאתי בתכנית אף מילה על שוויון זכויות בין המינים, וחבל. הצטיינות בלימודים כבודה במקומה מונח, אך לא פחות חשוב מכך הוא החינוך לעקרונות וזכויות יסוד, ולאו דווקא אלו הקשורים למסורת, ליהדות ולפטריוטיות.

מטבע הדברים, אין אפשרות לכלול בתכנית שכזו את כל הנושאים הטעונים שיפור. לזכותו של השר סער עומדות, בין השאר, הצעת החוק להארכת חופשת הלידה ל-14 שבועות והעובדה שהוא, ככל הנראה, בעל הנטייה החברתית ביותר מבין חברי מפלגתו. כל זה היה תקף באופוזיציה. משום מה, האוריינטציה הפמיניסטית נעלמה עם הכניסה למשרד החינוך.

לפני שפקדו בנותיי את בית הספר הנחתי שאין כל משמעות למגדר של ילדיי מבחינת האפשרויות שמוצעות להם במערכת החינוך והפעילויות שהן נחשפות אליהן. ככל שהשנים נקפו, הבנתי שהייתי תמימה ושלהנחה האופטימית הזאת אין כל בסיס.

דוגמאות יש בשפע. לפני כמה שנים, התכוננו בכיתה של בתי למסיבת הסיום הגדולה של בית הספר היסודי. כמה ימים לפני האירוע, המורה חילקה לכל הבנות בכיתה את תלבושות המופע – גם של הבנות וגם של הבנים, בבקשה לתת אותם לאמהות ולהחזירן מגוהצות. כשהתקשרתי למורה כדי למחות, היא רק נאנחה וביקשה ממני בעייפות "לא להתחיל עם זה".

בשיעורי הספורט, גם כשהם, לכאורה, משותפים לבנים ולבנות, לעולם הבנים יופנו לשחק כדורגל, בהנחיית המורה, והבנות – למחניים. מן משחק חופשי שכזה, לא כזה שחצי עולם נוהה אחריו, שצריך ללמוד את הכללים שלו ולשפר את המיומנות בו. יותר בסגנון של "קחו כדור ושחקו”. מכן בכל מקרה לא תצאנה ספורטאיות.

גם בחטיבות הביניים ובתיכונים, ברוב המקרים מורה זכר מלמד את הבנים ומורה ממין נקבה את הבנות. רוב המורים והמורות ימשיכו להנציח את המצב הקיים וינתבו את הבנים למקצועות הספורט התחרותיים יותר, בעוד הבנות יידרשו להיבחן על קטע ריקוד, שהציון עליו מהווה חלק מהציון במקצוע זה. הבנים המצטיינים, לעומת זאת, ישתתפו בנבחרות בית הספר ואף יזכו לבונוסים בציון עקב השתתפותם בנבחרת.

בטקסי בית ספר החלוקה היא לבנים ובנות. הבנות בדרך כלל רוקדות, צעיף קליל מכסה את מתניהן, והבנים? הם מתופפים בדרבוקה. במקום לשאול את הילדים מה הם מעדיפים, מה הצד החזק שלהם (הפתעה! לא כל הבנות יודעות או אוהבות לרקוד), נצמדים לחלוקה המסורתית הזאת, שהיא כל כך נוחה למורות וכל כך מנציחה את חוסר השוויון.כשצריך לקשט את הכיתה, פונים אוטומטית לבנות. כשאב הבית זקוק לעזרה, שואלים איזה בן רוצה לעזור לו. כשצריך לאפות עוגה ליום הולדת או למסיבה, המורה פונה לאמא.

חוסר השוויון מונצח גם בספרי הלימוד: אבא הולך לעבודה, אמא אופה עוגה. יחד עם שטיפת המוח הדתית שמוטמעת בהם – בציורים שבספר לימוד קריאה לכיתה א' כל הבנים חובשים כיפה וכל האמהות לבושות בשמלות - אנחנו מקבלים כבונוס גם מסרים על המצופה מגברים ונשים.

מורה בגמלאות, שעבדה שנים רבות במערכת החינוך, טוענת שלמורים ולמורות יש נטייה לגלות סלחנות גדולה יותר בענייני משמעת לבנות מפריעות. בנים סופגים יותר הערות משמעתיות, פשוט בגלל שהם בנים, ולכן נחשדים מראש כמפריעים יותר. בנות אינן בעייתיות, הן סתם פטפטניות ושובבות. ההסתכלות היא קודם כל על המגדר, ואולי על עוד מאפיינים חיצוניים, ורק אחר כך על הילד או הילדה הספציפיים.

אי אפשר להותיר למורות, שעובדות במקצוע שהשכר בו נמוך כל כך ושעולם הערכים של כל אחת מהן שונה, את כל האחריות להקניית ערכי השוויון לילדים. דרוש פה מעשה יזום של משרד החינוך, ניסוח אג'נדה ברורה, הכנסת הנושא לחומר הלימוד. יש להוציא מסרים לא שוויוניים מספרי הלימוד: ניתן היה לצפות שבסוף שנת 2009, שנים רבות לאחר המהפכה הפמיניסטית, יופיעו בספרי הלימוד תמונות של נשים נוהגות ולא רק של אמהות לבושות בסינר המוציאות עוגה מן התנור. היוזמה של משרד החינוך לעודד לימודי מדעים ומתמטיקה של תלמידות היא צעד בכיוון הנכון, אבל זה לא מספיק. הנערות הללו מגיעות לגיל שבו צריך להחליט אם ללמוד במגמה הומאנית או מדעית כשמוחן ספוג באידיאולוגיה שוביניסטית, ובית הספר שלהן הוא אחד האחראים לכך.

אני לא מתכחשת למציאות: ברוב הבתים המצב הוא אכן כזה – האישה מבשלת, הגבר רואה כדורגל. אבל למה להנציח את המציאות הזאת? למה לא לתת לילדינו כלים אחרים, חינוך אחר, חופש בחירה, דוגמאות אחרות?

המציאות בעולם המבוגרים אינה מעידה על שוויון זכויות: נשים עדיין מרוויחות פחות מגברים, מקצועות שלמים הופכים לנשיים ורמת השכר בהם יורדת (ובראשם, למרבה האירוניה, מקצוע ההוראה) וחלק ניכר מהילדים גדל בבתים לא שוויוניים במיוחד. לכן צריך משרד חינוך שיחליט להעמיד את הנושא במקום גבוה בסדר העדיפויות שלו. כדי שזה יקרה, השר סער צריך רק להיזכר בימיו העליזים באופוזיציה.