די לעליהום נגד בתי הספר בפתח תקווה

בימים האחרונים אני מרגישה שאני חיה בארצות הברית שלפני מלחמת האזרחים. כותרות בכל מקום מספרות לי על "אפליה נגד שחורים". הבטן מתהפכת, האוזן כבר לא רוצה לשמוע עוד. אבל אני החלטתי לשמוע. למשל לקבל נתונים על אחד מבתי הספר ה"מפלים", "דרכי נועם" בפתח תקווה, אז הנה שאלון קצר, לכל מי שרוצה לגבש עמדה בנושא:

הידעתם כי בבית הספר ש"לא מוכן לקבל יוצאי אתיופיה" למדו בשנה האחרונה 17 תלמידים יוצאי אתיופיה? הידעתם שהם למדו שם למרות שלא עברו את בחינות הסף של בית הספר – אלא מסיבה של רצון לחיזוק וקליטת האוכלוסיה נטו? הידעתם כי לאחר שראו בבית הספר כי לילדים יוצאי אתיופיה אין דרך להגיע לבית הספר הם ארגנו להם מוניות על חשבון בית הספר מדי יום? האם שמעתם כי לילד שמאד רצה, הגשימו חלום וקנו אופניים חדשים על חשבון בית הספר? האם העליתם על דעתכם שלמשפחה של אחד התלמידים בבית הספר ש"שונא שחורים" אספו כסף ונתנו במתנה מכונת כביסה לבית?

בימים האחרונים יזמתי הצעת חוק שתחייב ספריות השאלה לספרי לימוד בכל בתי הספר בחוק כדי להקל על ההורים – אך האם קראתם איפשהו שבבית הספר "דרכי נועם" קנו לתלמידים יוצאי אתיופיה את ספרי הלימוד על חשבונם?

הידעתם שבנוסף לתלמידים אלה שהתקבלו על בסיס וולנטרי ומתוך רצון לתמוך באוכלוסיה מוחלשת, בישיבה של רשת "נועם" – התקבלו תלמידים יוצאי אתיופיה שלא כחלק מ"מכסה מיוחדת" - אלא רק מפני הם עמדו בתנאי הסף והם לומדים שם כמו כל התלמידים – פשוט כי התאימו לתנאי הסף של בית הספר? ואגב, בבית הספר הזה, אם בנו של הנשיא היה מנסה להתקבל – הוא לא היה מצליח. גם הוא לא עומד בתנאי הסף שלהם, הקשורים לאורח חיים דתי, למשל.

כל אלה, אני רק מזכירה, בבית ספר פרטי, שבאופן רגיל מקבל תלמידים על פי תנאי סף שהוא קובע – זאת בדיוק משמעותו בתור בית ספר פרטי, בין אם נאהב את עצם קיום המסגרת ובין אם לא, היא קיימת. ועוד שאלה: האם דמות חינוכית חשבה באמת, כיצד יש להביא לבית ספר פרטי, שקבע לעצמו תנאי סף מסוימים, תלמידים שאינם יצליחו להבין את הנאמר בשיעור? שחלקם אינם יודעים כלל קרוא וכתוב? אז איך כל המידע הזה חמק מאוזננו? איך – מנשיא המדינה ועד אחרון הטוקבקיסטים, הפכנו להיות עדת טרף בנושא שהוא עמוק, רגיש ומורכב?

שיהיה מובן – אני בעד המשך קליטת יוצאי אתיופיה בכל בתי הספר המתאימים להם בפתח תקוה.כל בתי הספר, הפרטיים והממדי"ם – חייבים לקלוט את כולם - עד אחרון התלמידים. אך אני נגד פתרונות זולים להצעה ויקרים מאד לביצוע במובן הפגיעה שלהם בילדים.

יש לקלוט את הילדים באופן שהילדים יהיו נשכרים – מצד אחד שתהיה להם מסגרת לימודית וחברתית תומכת שתהפוך אותם למעורים בחברה הישראלית – ומצד שני שתאפשר להם ללמוד ולהגיע להישגים. מאותם סיבות של רצון בשוויון אסור לנו להסכים למצב שבו ישב תלמיד – יוצא אתיופיה או יוצא רעננה – בכיתה שבה אינו מבין את החומר הנלמד.

היום אפגש עם מנהלי בתי הספר הפרטיים הדתיים המדוברים בפתח תקוה ולהציע להם את תוכנית "יש פתח תקוה" , שהיא מודל חינוכי על בסיסו יהיה ניתן לפתור את הסיפור הכאוב הזה, ועליו אלחם בוועדת החינוך הקרובה.

כי כמו בהרבה סיפורים בזמן האחרון – גם כאן הידרדרנו לשטחיות ופופוליזם זול – אך דבר אחד בטוח: אם ישלבו באופן אוטומטי ובלי מחשבה תלמידים, יוצאי אתיופיה או לא, בכיתות שאינם מתאימות להם – הם יפסידו מכך לא פחות מאשר אם יישארו חלילה בבית. יש פתרון אחר.

"ניצחון הוא לא הכל, ניצחון הוא הדבר היחיד", אמר פעם וינס לומברדי. מאמן הפוטבול האגדי. על אותו המשקל התוכנית שלי אומרת: טובת יוצאי אתיופיה אינה הדבר הכי חשוב – היא הדבר היחיד, ועל בסיסו צריך לצאת לדיון טעון כל כך. את הפופוליזם תשאירו למקומות אחרים.

רונית תירוש היא חברת כנסת מטעם "קדימה" ושימשה בעבר כמנכ"לית משרד החינוך