האם נתניהו הסיר הלחץ הבינ"ל?

במשהו אחד נתניהו הצליח בביקורו השבוע באירופה – לפמפם את העיקרון של ישראל לדרישה מהפלסטינים שיכירו בישראל כמדינתו של העם היהודי. עד היום שמענו על נושאי הליבה הפלסטינים. איך לא נשמע? הם העלו אותם בדיונים פעם אחר פעם. אנשי הרשות דיברו והתעקשו בלי סוף שבירתם תהיה ירושלים ושלפחות לחלק מהפליטים תהיה זכות לשוב לישראל. ודרישתם חלחלה. ככה זה כשאתה אומר ומתעקש ולא משנה את עמדתך.

עד היום חל כרסום ניכר בעמדות ישראל בעניין ירושלים והפליטים. נתניהו דורש כעת מכולם, מגורדון בראון, מאנגלה מרקל, מעיתונאים, להבין את מה שהוא קורא לו "הבעיה האמיתית עם ה"א הידיעה". הוא אומר זאת בצורה פשוטה, חדה וברורה. "ההתנחלויות במחלוקת, יש עוד הרבה דברים במחלוקת, אך עליהם ניתן להתגבר", הוא אמר שוב ושוב השבוע בווריאציות שונות. "אבל אם לא מכירים בישראל כמדינתו של העם היהודי, אין לאן להתקדם".

מבין הררי המילים של מרקל ושל בראון בפגישותיהם ובמסיבות העיתונאים שהם ערכו, ניתן היה להבחין שהדרישה של נתניהו מתחילה לחלחל. יש עוד עבודה, עוד הרבה מאוד, אבל התחלה של הישג יש כאן. שני המנהיגים אמרו שמצד אחד על ישראל להפסיק את הבניה בהתנחלויות ומצד שני גם על הצד השני מוטלת החובה לעשות צעדים מצידם. והצעד הזה ברור ולא אמור להיות קשה, בטח בהשוואה לצעדים שישראל נדרש לעשות – להכיר בזכות הגדרתם העצמית של מי שהם מבקשים, או לפחות כך הם טוענים, לעשות איתם שלום.

כנראה שהגיע הזמן להעלות את הסוגיה הזו לדיון גם בישראל. נתניהו מותקף בימים אלו משמאל ומימין: השמאל טוען שבדרישתו נתניהו מנסה להעלות את התהליך המדיני על מוקש, וכי אותה דרישה היא בסך הכול משחק כדי לא להגיע לרגע בו הוא יצטרך לפנות התנחלויות. הימין כועס על עצירת הבניה בהתנחלויות בניגוד להבטחותיו לפני הבחירות. האמת היא שנראה שנתניהו אכן מבקש לקיים תהליך מדיני. הוא מוכן להקמת מדינה פלסטינית מפרוזת. בסך הכול הוא מבקש שהיא לא תבקש להשמיד את ישראל.

או כמו שראש הממשלה אמר השבוע כמה וכמה פעמים: "כל הזמן סובבו את הסיפור והפכו את תוצאתו לסיבתו. התעלמות מוחלטת מההיסטוריה ומההווה. יש פה דבר הרבה יותר שורשי. אני נוגע בו בכל הרצינות. כל יתר הבעיות ייפתרו אם הבעיה הזו תיפתר. נושא של ההכרה בישראל כמדינתו של עם היהודי זה לא סוגיה במחלוקת, זה שורש הסכסוך". באירופה הדרישה מתחילה לחלחל. בישראל יש כאלו שעדיין מסתכלים על הדרישה הזו בחשדנות.

בפגישה החשובה ביותר בביקור ראש הממשלה באירופה שהיתה דווקא עם השליח האמריקאי המיוחד למזרח התיכון ג'ורג' מיטשל, לא היתה פריצת דרך. נתניהו טוען שהיתה התקדמות אבל עדיין יש חילוקי דעות. בשבוע הבא יימשך הדיאלוג בין הצדדים בארצות הברית עם אנשי ראש הממשלה ובשבוע השני של ספטמבר יגיע מיטשל לישראל, לקראת פגישה אפשרית עם נשיא ארצות הברית ברק אובמה בשלהי ועידת האו"ם בניו יורק.

רק אז נראה אם נתניהו הצליח לשכנע את האמריקאיים ואת העולם לאפשר בנייה בהתנחלויות במסגרת הגידול הטבעי. כי עם כל הכבוד להצלחה המסוימת של נתניהו בתחילת הנחלת עקרון ההכרה בישראל כמדינתו של העם היהודי, עדיין העולם מתעניין יותר בבנייה בהתנחלויות.

בינתיים נראה שנתניהו יתפשר עם האמריקאיים להקפאת בניה לתקופה קצרה. במידה שהוא ישכנע את האמריקאיים ואת העולם להסכים לבנייה בהתנחלויות, הוא ירשום לעצמו הישג גדול, גם מבחינה אישית וגם מחבריו למפלגה ולקואליציה – שם רבים מחברי הכנסת מתחילים להחמיץ פנים ולנוע באי נחת על כיסאותיהם. יהיה מעניין לראות כיצד ינהגו שרי הימין וחברי הכנסת הניציים של הליכוד במידה שהוא יסכים בסופו של דבר להקפאת הבניה ולו לתקופה קצרה.

הביקור בגרמניה לווה בתחושת צמרמורת נעימה וכואבת כאחד. ההתרגשות התחילה עם הנחיתה על אדמת ברלין, כאשר משמר כבוד גדול ומכובד קיבל את פני ראש הממשלה, ועם שמירה קפדנית ורחישת כבוד מלכים לראש ממשלה ישראלי. עשרות שנים אחרי המפלצת הנאצית תוצרת גרמניה, ראשי ממשלות ישראל מגיעים לביקור בברלין, ודגל ישראל גדול מתנוסס פעם אחר פעם בבית הנשיא הגרמני ובמשרדי הקנצלרית.

אבל שיא הביקור בזיכרון הישראלי הקולקטיבי היה בקבלת 29 שרטוטים של מחנה ההשמדה אושוויץ. ובביקור בוילה ואנזה. בדיוק במקום שתכננו איך להשמיד כל זכר לעם היהודי, עומד ומסייר הסמל החשוב ביותר של אותה מדינה. כאילו כדי להבהיר לנאצים ולתומכיהם החדשים שהרעיון הנאצי הוא נחלתו של העבר. מי שרצה להשמיד את ישראל הוכחד וכעת הישראלים זוכים ליחס מיוחד באותו המקום. באופן סמלי נתניהו בחר לכתוב בספר האורחים שלוש מילים בלבד: "עם ישראל חי".

"זה המקום שבו החירות נגמרת ומתחילה הרודנות", אמר ב- 1976 הבעלים של הוצאת הספרים הגדולה של גרמניה שפרינגר לאביו של נתניהו, בן ציון. העורך הראשי של העיתון הגרמני "בילד", קאי דיקמן, נשמע אתמול לא פחות נחרץ. "אנו חשים בושה ותחושה קשה", הוא אמר בעת שהביא את השרטוטים של אושוויץ לנתניהו.

עם זאת חשוב לציין כי הגרמנים נעים באי נוחות למשמע ההשוואה הישראלית בין אירן לשואה. מרקל ביטאה זאת כאשר אמרה כי אין מקום לאנלוגיות בין שני הדברים וכי השואה היה אירוע יוצא דופן. בתדרוך עיתונאים לאחר פגישתם, נתניהו עמד על ההשוואה בין שני הדברים וטען כי ההבדל היחיד הוא שהיום מדינת ישראל יכולה להגן על עצמה. נתניהו הדגיש כי גם השואה, כמו גם הסכנה האירנית, לא התרחשו ביום אלא היוו שיאו של מהלך שנמשך שנים.

בגרמנית, עד לפני כמה עשרות בודדות של שנים, קראו למדינת היהודים "יודנשטט". זה הביטוי שבו גם הרצל השתמש בבואו לתאר את חזונו. בכל פגישותיו עם העיתונאים בברלין, נתניהו דאג להשתמש במילה הזו כדי להבהיר שזו ההכרה לה הוא מצפה מהפלסטיניים.

נכון לעכשיו, הגרמנים מתחילים להבין ולתמוך ברעיון, אולם הם עוד יותר מתנגדים לבניה בהתנחלויות. הישגיו של נתניהו בעניין הזה, ימדדו בין היתר על פי הדגש שגרמניה, אירופה והעולם כולו יתנו לשני חלקי המשוואה, כאשר המטוטלת תנוע מהפעלת לחץ על ישראל להפסקת הבניה בהתנחלויות להפעלת לחץ על הפלסטיניים להכיר בישראל כמדינת העם היהודי. אם ראש הממשלה יצליח בכך הוא יקנה את עולמו, לפחות בממשלתו ובקואליציה שתחתיו.