שנת הלימודים בפתח והמורים שבינינו עומדים לפגוש כיתה חדשה. אחד האתגרים הראשונים שעומדים בפני המורים הוא לזכור את שמות כל התלמידים. למרות שבמציאות הישראלית מדובר בדרך כלל בארבעים תלמידים, זו אינה משימה בלתי אפשרית. הנה כמה טיפים לשיפור הזיכרון.
התרכזו בתלמידים ולא בעצמכם
על המורה להיות מודע לסיטואציה, להתרכז בתלמידים ולהגיד לעצמו בלב " עלי לשים לב לשמות של התלמידים". אם פספסתם שם אל תתביישו ושאלו שוב. התלמיד ישמח שאתם באמת ובתמים מתעניינים בשמו, ולא יראה בכך נדנוד.
היעזרו באסוציאציות
כל תלמיד הוא שונה וכל תלמיד הוא אדם אחר. על כך אמר פעם הקומיקאי המנוח ג'ורג' קרלין "מעניין לדעת באיזה שלב ילד הופך משונה ומיוחד למבוגר רגיל ומשעמם..". אמני זיכרון בולטים מצליחים לזכור גם מאה ומאתיים שמות של אנשים, שפגשו פעם אחת בלבד. הם עושים זאת באמצעות פיתוח מיומנות המאפשרת להם ליצור קשר אסוציאטיבי מהיר בין השם לאדם.
כך, אם יש לכם בכיתה תלמידה ג'ינג'ית העונה לשם מיטל, דמיינו שהיא משתמשת בשערה האדמוני ליצירת מיתרים לגיטרה (מיטל-מיתר). בקיצור, מיטל מנגנת בגיטרה בעלת מיתרים ג'ינג'יים. אם ברוריה מרכיבה משקפיים על חוטמה הקטן, זה מצוין. זה וודאי עוזר לברוריה לראות דברים באופן ברור.
הגיעו מוקדם לכתה והתחילו בתהליך ההכרות
רוב המורים לא יפגשו את התלמידים החדשים לראשונה בשיעור הראשון, ובמרבית המקרים רשימת השמות תועבר אליהם עוד קודם לכן. נצלו את הרשימה הזו, עברו על שמות התלמידים ולמדו אותם מראש.
הכנה מהירה שכזו תנטרל את גורם ההפתעה, השמות יהיו כבר מוכרים ומוטבעים בזיכרונכם, וכשמישהו יציין כי שמו "אבנר סוסוניהו", תוכלו לחייך בלבכם "אה, אז זה אבנר סוסוניהו! תהיתי מי זה התלמיד בעל השם האינפנטילי..."
אחרי שנכנסתם לכיתה, יש עוד כמה טכניקות ללמידת שמות זריזה. ערכו היכרות בין התלמידים ושחקו את משחק השמות. גרמו לתלמיד לחזור על השם שלו, להציג את זה שיושב לידו או את שמות כל התלמידים שלפניו. שיטת היכרות כזאת מחייבת אנשים להקשיב לשם ולנסות לזכור אותו. תוכלו גם לבקש מהתלמידים להוסיף חרוז לשמם. כל תלמיד ממציא לעצמו תואר המתחרז לשמו, ועל האחרים לחזור על השם והחרוז בהתאמה, למשל: ערן הבדרן, עידית הרקדנית, נדב הגנב ( אולי עדיף בעצם 'כוכב') וכו'. בזמן שהתלמידים מדברים, חזרו בראשכם על השמות, ובדקו שאתם בעצמכם זוכרים אותם.
בסוף יום הלימודים, הקדישו לנושא עוד כמה דקות, שרטטו את מפת הישיבה בכיתה, ורשמו את שמות הנוכחים בהתאם למקום שבו הם ישבו. שרטוט שכזה עוזר לשינון ולהטמעת זכירת השמות. לפני המפגש הבא עם התלמידים, עברו שוב על הרשימות, שננו אותם וחזרו את הלמידים.
הכותב הוא מרצה לפיתוח הזיכרון והאינטליגנציה בארץ ובעולם.