היסטוריה של איטיות

ההתמכרות למהירות נתפסת לא אחת כתופעת לוואי של העידן המודרני המתועש, אולם במידה והיינו בוחנים לעומק את ההיסטוריה האנושית, היינו מגלים ששורשיה נעוצים כמעט באותם ימים בהם עשינו את אותה טעות קדומה ובחרנו לרדת מהעצים. בהתאמה, תנועת ההאטה של ימינו קשורה בעבותות למסורת של התנגדות להאצה, שהחלה זמן רב לפני המהפכה התעשייתית או ביתר דיוק, כבר בשנת 200 לפני הספירה, אז כתב המחזאי הרומי פלאוטוס:

"קללת האלים על ראש הראשון שגילה
כיצד לחלק לשעות – וגם על ראשו של מי
שהציב שעון שמש בזה המקום
לקצץ את ימי באכזריות כה רבה
לחתיכות קטנות!"

בצורה קצת פחות פיוטית ומעט יותר בוטה, כתב המשורר הוולשי ד.א. גוולין בשנת 1304: "ארור השעון שחור הפנים על הגדה שהעירני משנתי! מי ייתן ויימקו ראשו, לשונו, זוג חבליו וגלגליו; וכמוהם גם משקולותיו וכדוריו המטופשים, פתחיו, פטישו, ברווזיו המגעגעים כמצפים לבוקר ופעולתו שאינה פוסקת."

מחאות מעין אלה הלכו והצטברו ככל שתנופת התיעוש התחזקה ורבים החלו לגנות את כפיית הזמן האוניברסלי כסוג של עבדות. התנועה הרומנטית של אמנים, סופרים ומוזיקאים, שסחפה את אירופה במאה השמונה עשרה, היתה בחלקה תגובת נגד לתרבות הרעש וההמולה המודרנית, והטיפה לחזרה אל הטבע ואל העבר.

לא רק אנשי רוח מנותקים לקחו חלק בהתנגדות. המהפכה התעשייתית לוותה גם במחאה מצד הפועלים. בשנת 1776 פתחו כורכי הספרים של פריז בשביתה כדי להגביל את יום העבודה שלהם ל – 14 שעות. איגודי פועלים נאבקו למען הגדלת זמן הפנאי שלהם תחת הסיסמא הרווחת "שמונה שעות לעבודה, שמונה שעות לשינה, שמונה שעות למה שנרצה" (בצרפתית זה בטח נשמע יותר טוב). מחאתם הופגנה באמצעות ניפוץ השעונים מעל שערי המפעלים.

השלב הבא במאבק כלל ירידה לפסים קליניים, בעת שרופאים ופסיכאטרים החלו כבר בסוף המאה ה – 19 להסב את תשומת הלב להשפעותיה המזיקות של המהירות הן במובן הבריאותי והן במובן הנפשי, כדוגמא ניתן לציין את פרסומו של הספר "עצבנות אמריקאית", מאת ג'ורג' בירד, שבו הוא האשים את החיים המהירים כמעט בכל דבר, החל מכאבי עצבים ועד לריקבון שיניים ונשירת שיער.

למרות היסטוריה ארוכה של התנגדות, ולמרות שהמאה האחרונה היתה רצופה באסונות, החל בטיטניק וכלה בכוכב נולד, אותם ניתן לייחס ישירות לתרבות המהירות, נדמה שהעולם ממשיך בשלו, ואנחנו עימו, מאיצים וממהרים, מגדילים ומשכללים, צורכים וזורקים. אולם לא עוד.

אופיו של המאבק במהירות עבר מהפך בשנים האחרונות, עם היוודע השלכות המהפכה התעשייתית על המערכת האקולוגית המורכבת שבה אנו מתקיימים. יותר ויותר אנשים מבינים כי הצורך להאט אינו נובע רק כתוצאה מהצטברותם של מקרי התמוטטות עצבים, אלא מהצטברותם של מקרי התמוטטויות קרחונים. שהמאבק לשעות מנוחה אינו מתנהל בנפרד מהמאבק למען אוויר ראוי לנשימה. ושהקריאה להפחית בצריכה אינה נובעת ממגמה אנטי קפיטליטסית חסרת הצדקה, או מעצלנות לשמה, כי אם מדאגה כנה לגורלו של העולם.

סיבות אלה, ועוד רבות נוספות, מעניקות את התקווה שהדור הנוכחי של אלה שעושים את הבחירה להאט, לא ימצא את עצמו בעוד מספר שנים במרוץ מטורף להדבקת הפערים, כפי שקרה עם ההיפים של שנות השישים והשבעים, שברגע שהשפעת הג'וינטים שעישנו התפוגגה, מהרו להירשם לתואר משולב במנהל עסקים וכלכלה.

קשה באמת לבוא בטענות אל חסידי ההאטה של העשורים הקודמים, שבחרו לשכוח ביודעין את תורת הבלמים והאיזונים. הבחירה להאט דורשת לא מעט אומץ, הן בשל העובדה שמדובר בהליכה כנגד הזרם, בניסיון להחלץ מאפקט העדר, והן בשל העובדה שכולנו תוצרים של החברה המערבית, אותה אחת שלימדה אותנו לחשוק ולצרוך מגיל צעיר, כך שהאדם המאט נאלץ לא אחת להאבק בעיקר בעצמו. המאטים בדור הנוכחי, למזלם, זוכים ליהנות הן משואה אקולגית בפוטנציה שמחזקת את עמדתם, וגם, ובכן, מכוחה של התנועה המתגבשת ברחבי העולם, מוכיחה להם שוב ושוב שהם אינם לבדם במערכה.

לתנועת ההאטה אין מבנה רשמי, מוסדות ברורים, טפסים שיש למלא על מנת להפוך לחבר למניין, או כרטיס פלסטיק מהודר. מה שכן יש לה זו פופולריות הולכת וגוברת, וקויי מתאר לסגנון חיים חדש המכסה את כלל מרכיבי הקיום, ומעניק להם איכות חדשה.

איטליה היא ככל הנראה הדבר הקרוב ביותר ל"בית רוחני" שיש לתרבות ההאטה, אולם אין בכך כדי להסיק שהתנועה מבקשת להפוך את העולם כולו לאתר נופש ים תיכוני. היא גם אינה מנסה לכפות תרבות של איטיות באופן כולל ומעניקה למהירות את מקומה הראוי במארג החיים האנושי. מה שתנועת ההאטה מבקשת להציע הינה דרך ביניים - במקום לעשות הכל מהר יותר, עשה הכל במהירות הנכונה.

כוחה של התנועה נעוץ בעובדה שהיא אינה מבקשת מאיש לשנות את אורח חייו למען מטרה שגדולה מהאדם עצמו. כלל מרכיביה של התנועה נועדו בסופו של דבר להרבות את אושרו של האדם הפרטי - תנועת "מזון איטי" מבקשת להחזיר את הטעם שאבד למנה. אם על הדרך ישתמרו זנים של בעלי חיים, והחקלאות תמנע משימוש מוגבר בכימיכלים בעת הגידול, אז הסביבה הרוויחה גם כן. הדרישה לעבוד פחות ולשמור על זמן הפנאי עולה בראש ובראשונה על מנת לאפשר לאדם להירגע, ליהנות, לבלות, לרכוש ידע ועוד. אם כתוצאה מכך גם תפחת הצריכה המוגברת אזי העולם הרוויח כתופעת לוואי.

חשוב להבהיר, תנועת ההאטה בפירוש לוקחת את איכות הסביבה כנושא בעל חשיבות עליונה, אולם קודם לו, איכות חייו של האדם. מכאן גם סוד קסמה.

תנועת ההאטה אומנם מספקת מענה ראוי בכל תחום בו נבחר בחיים, החל במזון אותו אנו צורכים, וכלה בעיצוב הבית בו אנו חיים או הטיפול בבעיות הבריאותיות בהן אנו נתקלים, אולם אין בכך על מנת לרמוז שהאדם המבקש להאט את חייו לוקח על עצמו את עול מצוות התנועה בכללותה. כל אחד מאיתנו יכול למצוא את התחום האחד בו הוא חש שרעיונות התנועה מדברים אליו, ולהתחיל ולהחיל אותם על חייו. מצד שמאל תוכלו למצוא לינקים לכלל הכתבות שהתפרסמו על תנועת ההאטה, אתם לא חייבים לקרוא את כולן עכשיו, וגם אם כן, אתם לא חייבים ליישם את תכניהן החל ממחר. אין לחץ. קחו נשימה עמוקה, ושחררו אותה לאט.