שבוע לפני פתיחת שנת הלימודים זו השעה שבה בתי הספר מתכוננים לפתיחה החגיגית, וההורים מחכים בכיליון עיניים לתום החופש שיגאל אותם מילדיהם האהובים. זו גם השעה שבה משרד החינוך דואג לפרסם סטטיסטיקות על הצלחה בבגרויות, אחוז הגיוס לצה"ל ועוד שלל נתונים שנועדו להאפיל על מצבה הקשה של מערכת החינוך. ובעיקר על מצבם העגום של התלמידים.
תזכורת מצמררת לאכזריות הבלתי נסבלת של טובי בנינו קיבלנו בסרט שבו נראים הילדים מתעללים בחתול, שפורסם בוואלה!. מישהו כבר בטח יגיד שההלם גדול, שהרי המצולמים הם "מלח הארץ", ויבואו אלא ויטענו שאין מה להתפלא, שהרי הילד המתעלל "ידוע כילד בעייתי שהסתובב עם חברה "לא טובים". נכון, מדובר רק בחתול או בחתולה ולא באדם שהלך לתומו ברחוב או רק יצא עם משפחתו לחוף הים בתל ברוך. הדבר גם לא דומה להורה שמתעלל בילדיו. לכל אלה הציבור הישראלי נחשף דיו בעת האחרונה, אבל מצקצקי הלשון לא התפנו לרגע לחשוב מה קורה בתוך בתי הספר.
הסרט הזה הוא תעודת עניוות לחברה שבה אנו חיים. אמנם הפרט לא מעיד על הכלל, אבל אם נמשיך לקבל את המציאות הזו בשוויון נפש, ורק נצקצק מעט בלשוננו ונאמר אכן "תמונות קשות", אך נסתפק בכל שהילד האישי שלנו הוא לא כזה, לא ישתנה כלום. אפילו אם נרצה להאמין שהילד שלנו לא לומד בבית ספר, שבו לומדים גם "ילדים כאלה". ובכן הורים יקרים, זהו צלצול ההשכמה שלכם. גם בבית הספר של הבן או הבת שלכם לומדים ילדים שכאלה. יש גם יותר מסיכוי של"ילד כזה" הכנתם בבוקר כריך.
הבו עוד בחינה, שגם בה ניכשל
כל עוד שרי החינוך יעסקו בציונים ולא בחינוך, שום דבר לא יזוז. ולא, המלצת משרד החינוך לכלול בבגרות ניקוד על התנהגות לא תשנה הרבה. זו לא הצעה מובנת מאליה, אך בחברה כשלנו שבה הצלחת בית הספר נמדדת על פי אחוז הזכאים לבגרות, זו המלצה ריקה מתוכן. כל עוד בתי הספר לא ימדדו על פי מדדים איכותיים, על פי אווירת הלימודים, פתרון בעיות האלימות, טיפול בתלמידים בעייתיים, פרויקטים חברתיים, והשתלבות בקהילה, המצב לא ישתנה. בחינת מיצ"ב נוספת, או כל דבר מדיד אחר, לא ישפר את התחושה הכללית.
כל עוד למנהלי בתי הספר אין אוטונומיה להקיא מתוכם תלמידים פורקי כל עול, לפטר מורים גרועים ולקדם מורים טובים, נמשיך לקבל סרטונים מזוויעים שכאלה ולקרוא ידיעות חדשותיות שגורמות לתעוקה קשה בלב. כך נמשיך לגדל צעירים שאלו הערכים לפיהם הם חיים. כך חברותי למקצוע ואני נמשיך לנסות ולתמרן בין הצורך להגיע להישגים, לחנך את אזרחי המדינה העתידיים לערכים, להתנצל על ימי החופש שלנו, להסביר מדוע אנו שובתים, ולנסות לגמור את החודש עם המשכורת המצומקת. עם יד על הלב? כמה מכם רוצים להיות מורים?