התאבדות היא בדרך כלל צעד של ייאוש אצל אנשים עם חשיבה נוקשה שלדעתם אין להם אופציה אחרת להתמודד עם בעיות ואינם רואים אלטרנטיבות. המתאבדים נתקעים בדפוס חשיבה זה וקשה מאוד לשנותו. חשוב להבהיר שלא הכרתי את טופז ואנו הפסיכולוגים תוהים שנים רבות מה עובר למתאבדים בראש בזמן שהם מבצעים את הפעולה.
מתאבדים בדרך כלל סובלים מדיכאון ונוטים לתחושת פסימיות וכעס עצמי שמתורגם לתוקפנות עצמית. לעיתים התוקפנות מכוונת כלפי מישהו אחר בשלב הראשון. בהמשך כאשר תחושת חוסר ערך עצמי חודרת ומבעבעת אצלם התוקפנות מכוונת כלפי עצמם. אפשרי שזה התרחיש של מקרה טופז.
פעמים רבות המתאבד מתכוון במפורש להעניש את הסביבה בעצם ביצוע ההתאבדות. ראו עד לאיזה שפל הבאתם אותי אומר האיש ומתאבד ובכך מסמל שהגיע לסף נפשי תחתון מבחינתו. צריך לקוות שהתאבדותו של טופז לא תגרום לאנשים אחרים במצוקה ולבני נוער מחשבות אובדניות. יש פעמים שלאחר התאבדות סלב אנו נתקלים במתאבדים נוספים שמחקים את התנהגות הסלב. אני ממליץ לחשים במצוקה נפשית בעקבות מקרה טופס להיעזר באנשי מקצוע ובער"ן.
מי שרוצה למות, לרוב מצליח
דודו טופז לא היה פסיכופט כפי שהועלו נגדו טענות שונות בעניין. מי שמתאבד אינו פסיכופט וזה דבר ידוע בפסיכולוגיה. לעומת זאת כיוון שלא התקיים משפט ייתכן והמוות גרם לטופז להרגיש זכאי. לא הורשעתי בבית משפט ולכן אני עדיין זכאי לכל דבר ועניין.
כתובת ההתאבדות הייתה על הקיר. מחקרים מלמדים שאדם אשר ניסה כבר להתאבד בעבר עלול ב 50% מהמקרים לנסות להתאבד בשנית. לכן, כיוון שטופז כבר ניסה להתאבד ניסיון ההתאבדות השני אינו מפתיע ואף צפוי. במיוחד שספק אם היה לטופז בפני מי לשפוך את מר לבבו.
* פרופסור עמירם רביב הוא דיקן בית הספר לפסיכולוגיה במרכז ללימודים אקדמיים