על המר והמתוק

אומר הפתגם הידוע. ואולי בגלל זה, ואולי בשל ניחוח השינוי שבאוויר, הרמנו כוסות לחיי התחלות חדשות. קצת יותר מ-24 שעות אחר כך, אני אספר לו עד כמה אני שונאת סופים עצובים וגם לא מבינה למה חייבים להראות מוות בסרטים. שבגלל זה עד עכשיו נמנעתי מ"במבי", ואת "שיער" נהגתי לראות רק עד הרגע שגוזזים לברגר את המחלפות. מפרק הפצצות יגיד שהוא דווקא אוהב מאוד לבכות בסרטים, שהוא לא מפחד מהעצב ושבכלל בא לו על טוסט הפטריות שאכלנו אתמול, כשהשקנו כוסות. אבל אולי אני מזרזת את הסוף.

או לפחות כך מספרים. ומפרק הפצצות כל כך חיובי. אז כחלק מאותן התחלות, שבמסגרתן החלטתי לנסות לחיות קצת יותר ביום, מצאתי עצמי גם מזמינה אותו ללאנץ'. ובסיום שיחת הטלפון מביטה אל המראה ושואלת מי לעזאזל הוציאה את המילה המחורבנת הזו מהפה שלה עכשיו. אך מפרק הפצצות כל כך חיובי, שהחלטתי להשתיק את עצמי.


את החומוס הרגיל של ארוחת הצהריים הוא הסכים להמיר למעני לטובת ישיבה בבית הקפה החלבי על קפה. ובזמן שחגגנו, ישבו מסביבנו אנשים שמיהרו לחטוף איזה ביס ולהמשיך לדרכם, ואילו העובדים היו עסוקים באריזת רטביי סלט זרחניים למזמיני המשלוחים. ואני כבר התחלתי לפקפק ביכולת שלי לחיות לצדם, לכופף עצמי שוב בהתאם לדרישות. אבל בכל זאת חייכתי.

אחרי התלבטות חיננית הוא החליט שלא לקחת פסטה, אלא לבחור במנה המסקרנת ביותר בתפריט: בייגל טוסט עם ביצה ופטריות מוקפצות בעשבי תיבול (33 שקל) שמגיע עם סלט קצוץ. באותו הצהריים הוא יאמר עליו: "זה נראה כמו משהו שאני מכין לעצמי בבית. בטעות". למחרת בערב, כאמור, הוא יחזור בו. אני התעקשתי על ארוחת בוקר (35 שקל), למרות שבתפריט כתוב שהיא מוגשת עד 12:00. אני מניחה שהייתי צריכה להוכיח למישהו שהשעה הזו מוקדמת מדי בשבילי.

על התעקשותי קיבלתי ארוחה סטנדרטית הכוללת שני סוגי גבינות, טונה, זיתים, לחם קל, שתי ביצים, סלט קצוץ וטרי, לחם קל ופעמיים שתייה. גם זה היה נראה כמו משהו שהייתי מכינה בבית לעצמי, לו רק הייתי טורחת להכין דברים בבית לעצמי.

אני מנסה להזכיר לעצמי. רק שאף אחד לא טרח לציין עד כמה. אני מנסה להיות אופטימית, לא לפחד לצעוד קדימה ולתת הזדמנויות. גם לעצמי וגם לעל קפה. אמנם מדובר במקום קצת מוזר - מצד אחד הוא ממוקם באזור עסקים ומיועד ללאנצ'ים, כמו זה שלנו, אך מהצד האחר הוא באמת משתדל להיות בית קפה פר אקסלנס, וככזה הוא עוד צריך לעבוד על האספרסו (עם ארוחת הבוקר) השרוף ועל חלון העוגות הלא מחמיא. ובכל זאת, הם באמת נחמדים שם. עבור אלו שדואגים למקסם את הפסקת הצהריים שלהם.

הייתי אולי אומרת שהם פשוט צריכים להחליט מה הם רוצים להיות וללכת עם זה עד הסוף, אבל מי כמוני יודעת עד כמה זה לא פשוט."תמשיכי הלאה, כפרה, תמשיכי הלאה". אמר לי השבוע מישהו. והנה, עם כל הקושי, אני ממשיכה.

סקס אפיל: לא ממש. עם זאת, זה שינוי די מבורך בהתחשב בעובדה שמדובר באזור המסגר
אנשים: בחליפות. ואני בכלל לא ידעתי שיש אנשים בחליפות בארץ
עיצוב: בקומה הראשונה שולחנות עץ חביבים ובקומה השנייה פוטנציאל מבוזבז
שירות: לא מתבלשט. לטובה
הפוך קטן: 10 שקלים
ליד ההפוך: מחירים יותר מסבירים
טיפ: להמשיך הלאה, כפרות, להמשיך הלאה
גישה לנכים: כניסה יש שירותים אין
שורה תחתונה: התחלה טובה

על קפה. המסגר 48. טל' 6240805. פתוח: א'-ה' 7:30-19:30.