הבחירות באפגניסטן: המלחמה בטליבן

סמכות השלטון הפקיסטני מעולם לא היתה חזקה באזורים המרוחקים של ערבות חבל הלמנד. מסיבה זו, הפך האזור למעוז החשוב ביותר של הטליבן באפגניסטן. דרומה יותר, מעבר לגבול פקיסטן, נמצא אזור נושקי-צ'גהאי השייך לחבל בלוצ'יסטאן. מאז פיגועי הטרור של ה-11 בספטמבר, אזור זה סובל מאי יציבות. בצד האפגני של הגבול, הקים הטליבן בסיס חשוב ממנו נשלטת כל פעילות החמושים עד חבלי פארה ונימרוז במערב, אורוזגאן בצפון וחלקים של חבל קנדהאר במזרח. בסיס זה נמצא בקשר גם עם המליציות הפועלות בחבל ווזיריסטאן שבפקיסטן.

אנשי הטליבן שבחבל הלמנד הצליחו לכבוש את השטח הדרומי ולהחזיק בו. הם מהווים איום תמידי על דרכי התחבורה המחברות בין קנדהאר להראט. לכוחות הבריטים יש בסיס חשוב בעיר גרשק, לאורך דרך קנדהאר-הראט. כוחות אמריקאים חדשים הוצבו אף הם באזור. אלו הצליחו באחרונה להדוף את הטליבן ממספר מעוזים ולהשיב חלק מהאזור לשליטת הממשלה.

לקנדהאר חשיבות סמלית בשל היותה מרכז תנועת הטליבן ומקום היווסדה. המנהיג העליון של הטליבן, המוללה מוחמד עומאר, הפך את העיר למטה שלו כשהטליבן עלו לשלטון ב-1996. בעיני מנהיגי אל קאעדה, כולל אוסמה בן לאדן, קנדהאר היא בירת אפגניסטן ולא את קאבול. בשל כך, השליטה בקנדהאר היא כעין סמל ליוקרה. פיגועי ההתאבדות הראשונים באפגניסטן התרחשו בקנדהאר ב-2005-2006. בקנדהאר אירעו כמה בריחות מתוקשרות מבית הכלא וניסיונות התנקשות, לרבות ניסיום התנקשות בנשיא חמיד קרזאי.

הממשלה האפגנית הצליחה למנוע מהטליבן מהשתלטות על אזורים חשובים בקנדהאר. כוחות בינלאומיים הקימו בסיסים גדולים באזור נמל התעופה וסמוך לביתו של המוללה עומאר בפרברי העיר. עם זאת, לטליבן נוכחות חזקה באזורים הכפריים, בעיקר בדרום ובמזרח לאורך הגבול עם פקיסטן. לדברי בכירים בממשלה האפגנית ובמערב, הטליבן תופס מחסה באזורים אלו.

בצד הפקיסטני של הגבול מתגוררים שבטים פשטוניים. לפי הדעה הרווחת, מוללה עומאר מתחבא בקנדהאר או בהלמנד, יש הסבורים כי הוא נמצא דווקא בצד הפקיסטני, תופס מחסה בקרב בני השבטים.

חבל זאבול באפגניסטן משתרע לצופן קנדהאר, לאורך רכס ההרים טובה קקאר, המבדיל אותו מחבלים הפקיסטניים קילה סייפולה וקילה עבדולה. ההרים מבודדים ובדרך כלל נחשבים לשקטים, למעט כמה חיפושים של הצבא הפקיסטני אחר חמושי אל קאעדה באזור. לפי הדיווחים, החמושים משתמשים באזור רק בנסיבות מיוחדות. בתחילת 2002, חמושי טליבן שנמלטו מהצבא האמריקאי בחרו היכנס שוב לשטח אפגניסטן דרך זאבול. לעיתים, הטליבן משתמש במעברי ההרים כשקשה לחדור לאפגניסטן דרך דרום ווזיריסטאן על רקע עירנות משמר הגבול הפקיסטני והאפגני.

זאבול מאפשרת גישה לחבלים אפגנים שונים, בהם קנדהאר. כוחות מקומיים וזרים מועטים מוצבים שם, למעט לאורך הכביש המהיר המחבר בין בירת זאבול קלאט לקנדהאר ולקאבול בצפון. פעילות הטליבן לאורך הכביש היא הסיבה מדוע כוחות הביטחון, פקידי ממשל , עובדי סיוע ועיתונאים הפסיקו לנסוע בו.

בשנות ה-80 של המאה העשרים, גילו אסטרטגים פקיסטנים, שאימנו את לוחמי הגרילה האפגנים במלחמתם נגד הצבא האדום, כי קוראם הוא האתר הטוב יותר לאורך כל גבול פקיסטן-אפגניסטן להפעיל לחץ על היברה עהאפגנית קאבול, המרוחקת 90 קילומטרים בלבד. אך מאחר האזור מיושב על ידי שבט שיעי המתנגד לטליבן מסיבות דתיות, לא הצליח הארגון לבסס את טביעת רגלו שם.

הטליבן, שמתמקדים יותר בלחימה באפגניסטן, לא נכנסו גם לאזור השבטי של אורקזאי מאחר שאינו חולק גבול עם אפגניסטן ומכאן שאין לו חשיבות אסטרטגית. עם זאת, מליציות טליבן המונעות מסכסוכים דתיים או המנסות להדוף את הכוחות הפקיסטניים מהאזור השבטי, הקימו מעוזים בחבל קוראם התחתון. אזור זה מתחבר לעיר מיר עלי שבצפון ווזיריסטאן ועד חייבר בצפון. על האזור מפקחים סגנים של מפקד הטליבן הבכיר בייטוללה מהסוד. לפי הסברה, שוהים באזור אלפיים חמושים. לוחמים אלו מנסים להפעיל לחץ על השיעים החיים באזור.

בשנה האחרונה, הצליחו החמושים לחדור לחבל חייבר וליצור קשרים עם קבוצות פושעות הפועלות שם תחת מחסה הטליבן. פעילותם פלילית בעיקר וכוללת חטיפות לשם כופר וגניבת מכוניות, ביזה ומכירת אספקה לכוחות בינלאומיים המוצבים באפגניסטן. בנוסף, קבוצות אלו משגרות טילים ושותלות פצצות בתוך העיר פשוואר ומציתות שיירות אספקה של נאט"ו.

מעוזי הטליבן בדרום ובצפון ווזיריסטאן מהווים איום ישיר על מחוזות קהוסט ופקטיה שבאפגניסטן. כוחות בעלות הברית הקימו בסיסים רבים באזור כדי למנוע חדירות. הצבא הפקיסטני הציב בגבול כמה מאות חיילים. ולמרות זאת, החדירות ממשיכות ללא הפרעה ועמן גם תקיפות הכוחות הזרים.

הזהות השבטית חזקה מאד בפקטיקה, קהוסט ופקטיה. בזמן שלטון הטליבן בין 1997-2001, מחוזות אלו היו נתונים תחת שלטון עצמי של ראשי שבט ולא תחת שליטת הטליבן, שהתפרשה על שאר המדינה. כיום, הם משתפים פעולה עם החמושים בקנדהאר והלמנד, אך עדיין שומרים על שלטון עצמי.

דרום ווזיריסטאן, חבל שבטי בתוך אזור המנהל הפדרלי הפקיסטני (Fata), הוא המעוז החשוב הראשון שביססו לעצמם החמושים האיסלמיים לאחר ה-11 בספטמבר מחוץ לאפגניסטן. מאות חמושים, שסולקו מאזורים אחרים על ידי הצבא האמריקאי, זרמו לעיר הגדולה וואנה. חמושים אלו כללו ערבים, אסייתים, צ'צ'נים, סינים אויגוריםף אפגנים ופקיסטנים. חלקם עברו לאזורים האורבניים של פנג'אב. אחרים שבו לאפגניסטן או שמו פעמיהם מערבה לאירן. מרביתם נשארו באזור וכיום הם נלחמים בצבא הפקיסטני.

לפי הערכות לא רשמיות, מספר הלוחמים הזרים עומד על מספר מאות. יש להם ריכוזים בחלקים של דרום וצפן ווזיריסטאן אך הם התפרשו גם לחבלי סוואט ובונאר בצפון-מערב פקיסטן. החלק המזרחי של דרום ווזיריסטאן מאוכלס בשבט מהסוד והמפקד הבכיר הוא בייטוללה מהסוד. לפי הערכות, הוא מפקד על המליציה הגדולה ביותר בפקיסטן שלה 15 אלף חיילים ויותר.

החלק המערבי, לאורך גבול אפגניסטן, הוא שטח אחמדזאי ווזיר, בו המפקד מולבי נזיר אחראי על כעשרת אלפים חמושים. בייטולה מהסוד נלחם בצבא הפקיסטני מאז 2006. באותה שנה הוא הקים את טהריק טליבן פקיסטן (TTP ), ארגון מטריה לקבוצות אנטי-פקיסטניות.

מוקדם יותר השנה, בייטולה מהסוד ומולבי נזיר יצרו שותפות תלת-צדדית עם מפקד מיעטו אתני נוסף, הפיז גול בהדור, המפקד על חמושים בצפון ווזיריסטאן. מטרתם היא לארגן הגנה משותפת באם יותקפו.

צפון ווזיריסטאן נשלטת על ידי שבט וויזירי נוסף, המאכלס גם את המחוזות האפגנים הסמוכים פקטיקה וקהוסט. צפון ודרום ווזיריסטאן יוצרים את האזור הקטלני ביותר, ממנו הצליחו החמושים לערער בהצלחה את המפה הפוליטית. קבוצות המבוססות בצפון ווזיריסטאן מבצעות גם מתקפות על הבירה קאבול.

הערכות אחרונות מציבות את מספר החמושים באזור על למעלה מעשרת אלפים בני אדם. מפקדם הוא חפיז גול בהאדור, המתמקד בלחימה בצבא אפגניסטן ולא בצד הפקיסטני. הוא מודאג ממתקפות המזל"טים האמריקאים על האזור ורואה את פקיסטן כאחראית על אבדן חיי האזרחים במתקפות.

צפון ווזיריסטאן היא הבסיס גם של ג'לאלודין האקני, לוחם אפגני ותיק. אחריותו היא לארגן את התנגדות הטליבן נגד כוחות המערב באפגניסטן. יש לו השפעה גדולה על מפקדי צפון ודרום ווזיריסטאן כאחד. האקני הוא איש זקן היום ובנו סירג'ודין הוא היורש.

ממשלת אפגניסטן שולטת ביד חזקה במצב בננגרהאר. זאת הודות לשמירה ההדוקה על דרך האספקה לכוחות המערביים, המחברת בין העיר הפקיסטנית פשוואר לקאבול ועוברת דרך ננגרהאר. עם זאת, ישנם כיסים של התנגדות באזור. המליציה השוכנת שם הציעה מקלט לאוסמה בן לאדן אחרי ה-11 בספטמבר. בחודשים האחרונים, החמושים מהאזור התקשרו עם רשת נוספת הפועלת באזור פקטיקה-קהוסט-פקטיה.

הפרשנים סבורים כי אזור בג'אור השבטי הוא מקום המחבוא של בן לאדן, איימן אל-זוואהירי ומפקדי אל קאעדה בכירים נוספים. בשל כך, מתקפות המזל"טים האמריקאים התרכזו בתחילה באזור זה. החמושים באזור נלחמים בצבא הפקיסטני וביצעו מתקפות בפשוואר וערים אחרות. המפקד הבכיר באזור הוא מולבי פקיר מוחמד, האחראי על כעשרת אלפים חמושים.

בתחילה, הטליבן לא הצליח לצבור כוח בדרום-מרכז פקיסטן. אך ככל שהתרבו המקלטים באזור הגבול, הטליבן הצליח להתעצם ולהפוך את המעבר בדרכים באזור לבלתי בטוח. מחנות אימונים, אותן מפעילות קבוצות של אל קאעדה וטליבן, התרבו בשנים האחרונות. מקומות המקלט איפשרו הזדמנויות אינספור לחמושים למצוא מגויסים חדשים. במחנות המרוחקים מתאמנים גם מחבלים מתאבדים עתידיים. הטליבן הרס, בנוסף, את מערכת החינוך באזור, דרך בה שמרה הממשלה על שליטתה בתושבים הכפריים.

עמק סוואט היה עד לאחרונה אחד היעדים התיירותיים המובילים בפקיסטן - אך מאז 2007 התנהל בו מאבק בין כוחות הביטחון הפקיסטנים לבין חמושים איסלמים המבקשים לאכוף את החוק האיסלמי על תושבי האזור. תושבי האזור מדווחים כי החמושים האיסלמים שולטים בעמק, המוכנה כיום "עמק המוות".

התקפות הטרור באזור עמק סוואט גברו מאז שמואלנה פאזולה, איש דת פרו-טליבן ומנהיג תנועה איסלמית קיצונית, קרא למלחמת ג'יהאד. מאז נרשמו באזור התקפות נגד כוחות הביטחון והתושבים אולצו לפעול לפי החוק האיסלמי הנוקשה. מאות אזרחים מתו במהלך הלחימה ואלפים אחרים נאלצו לעזוב את בתיהם.