הידיעה האחרונה על מה שלפי החשד נעשה על ידי כמה מבני עמנו בטיילת חוף תל ברוך לא הפתיעה רבים מאיתנו. זה זמן רב שאנו, הרוב השקט שמעוניין לנהל חיים תקינים ונורמלים, סובלים מגלי האלימות ההולכים וגואים בכל רחבי המגזר הערבי ומאחר שאינני מעוניין להצטייר כדובר בשם כל בני עמי אמשיך בלשון יחיד.
זמן רב אני נתקל בבחורים הנמנים על בני עמי המסתובבים בחוסר מעש ברחובות ומבצעים עבירות תעבורה על ימין ועל שמאל וגיבור הוא זה שיוכל להעיר להם מבלי לטעום את זעם החבורה שמתלווה בדרך כלל לנהג הרכב.
זמן רב שאנו רואים את ההתקהלויות עם בקבוקי הבירה הריקים והמבט המתגרה בכל פינה ברחובות. שימוש בנשק קר וחם על ימין ועל שמאל, תגרות וקטטות בחתונות בכל כפר ערבי הפכו לשגרה, איומים על מנהלי ומורי בתי ספר והרשימה עוד ארוכה.
החברה כולה נושאת באחריות
בזמן שהאנומליה התרבותית מכרסמת את כל מה שנשאר מהחברה הערבית בוחרת חברה זו לטמון ראשה באדמה ולא לראות את המציאות העגומה. ואילו ההנהגה הערבית המתבטאת בנבחרי ציבור ואנשי דת כשלה בהצגת משנה חברתית ברורה שכן אלה העדיפו להיות דוברים של העם הפלסטיני כאשר כלל לא נתבקשו לכך ע"י בוחריהם.
אכן לאורך השנים סבלה וסובלת החברה הערבית מהזנחה מתמשכת מצד מוסדות המדינה, אפליה, חוסר בתקציבים, גזילת קרקעות וגזילת הכבוד של כל ערבי במדינה אולם אין בכך כדי לנער את החברה הערבית מחטאיה שקוצרת היום את פירות הבאושים של ההזנחה המתמשכת מצד אלו שהתיימרו לייצג את הערבים בישראל ואשר יצרו אשליה שישנה מנהיגות שביכולתה לשלוט ולנתב את החברה הערבית ולולא אשליה זו ייתכן והיה מקום לפתח הנהגה אלטרנטיבית אמיתית שתטפל בכל הבעיות הנוגעות לערבים בישראל.
אולם לא רק המדינה והמנהיגות הערבית נושאים באחריות אלא מדובר בחברה בכללותה שאיבדה את ה"אני המאמין" שלה והינה נעדרת זהות תרבותית פלסטינית מודרנית. זה זמן רב טענתי כי הבעיה המרכזית של החברה הערבית הינה דיכוי עצמי מתמשך של חופש הפרט בכל המובנים, דיכוי חופש הדיבור והמחשבה ויישום חוקים חברתיים נוקשים ופרימיטיביים תוך כדי שכנוע עצמי שמדובר ב"מנהגים" שאי אפשר בלעדיהם. חברה זו המאמינה כי דרכה התרבותית הינה האמת הצרופה הבלעדית כשלה בחינוך לשוויון ולערכים של סובלנות וכבוד לדעות אחרות ולכל אדם באשר הוא אדם, חוסר כבוד אשר חזר כבומרנג המכה בחברה הערבית עצמה.
לא נותרה בידי ברירה
ליהודים החולקים עמנו את הארץ אין כל מושג שמדובר במיעוט עברייני צעקני ובולט ששמו הרע משליך על החברה הערבית בכללותה. הם אינם מודעים לסבל שאנו סופגים מהבריונים הנמנים עלינו בחיי היום יום, בריונים שמתנכלים לבנות הערביות בדיוק כמו לבנות העמים האחרים, הם אינם יודעים שלחבורות הפרחחים יהיה אומץ גדול יותר להתנכל דווקא לבחורים ערבים נורמטיביים משום שבמקום ללחוץ על המשטרה לטפל באופן רציני בבעיות של החברה הערבית בחרה ההנהגה הערבית בגישה, שבמידה רבה היתה גם נוחה למשטרה, והיא להשתיק את הנושא בהידברות עם "נכבדי המגזר" , מושג מעורפל שמזמן איבד את תוכנו והפך למתכון המעודד את הכאוס החברתי.
גישה זו גרמה לי ולרבים אחרים לסבול בשקט מתוך אמונה כי אין זה ראוי "ללכלך" על המגזר שאני נמנה עליו ולקבע את הסטריאוטיפ הנמצא אצל האחר, אולם השתיקה נעשתה תוך אמונה נאיבית שהדבר יטופל או שייפתר עם הזמן אולם לאור המצב אליו הגענו לא נותרה בידי ברירה אלא לפרסם מאמר זה ברבים בתקווה כי הדבר יגרום לשיח ציבורי פנימי.
אמנם האלימות הגואה אינה אופיינית לחברה הערבית בלבד שכן הינה גואה בכל רחבי המדינה אולם יחד עם זאת קשה להתעלם מאחוז ההתגרויות והרגשת אי הנוחות בזמן המעבר ליד חבורה שדוברת את שפת האם שלי, טיול קטן בטיילת חוף הים בחיפה או בכל מקום מעורב אך תוכיח את האמור לעיל כך שאינני מוצא כל סיבה לטאטא את העובדות כפי ש"הנהגת המגזר" בוחרת לעשות.
הודאה כי הבעייה קיימת
נוח לאלה החולקים עמנו את הארץ להפנות אצבע מאשימה לעבר חברה ערבית שלמה שכן זהו טבעו של האדם הפשוט, נוח לו למצוא שעיר לעזאזל על מנת שיוכל לתמוך בתאורית השנאה הגזענית והמתלהמת שכה מפתה את היצר האנושי אולם חוכמתנו אמורה להיות בהשמטת הבסיס שעליו מתכוון אדם זה לבסס את שנאתו, דבר זה נעשה על ידי שני צעדים: הראשון הודאה באופן ברור כי הבעיה קיימת והשני הצעת פתרונות מעשיים ומהפכניים תוך כדי שיתוף פעולה בונה עם כל חלקי החברה הישראלית לטיפול שורש שירפא את הבעיה ביסודיות ויחולל שינוי יסודי בחברה.
* איוב ג'לאל הוא עורך דין ושדרן ברדיו א-שמס