וואלה!
וואלה!
וואלה!
וואלה!

וואלה! האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

האיום האירוני

ליבי גלבר

13.8.2009 / 11:29

למה למראה ג'וק אנחנו רועדים מפחד, בעוד שדברים מסוכנים באמת לא משפיעים עלינו באותה מידה? הפסיכולוגית ליאת מנדלבאום טוענת שמדובר בפוביה לכל דבר, שיש לה הסבר וגם טיפול

תיקנים אמנם מגיעים מהביוב לעיתים, והם שמחים לעשות את דרכם לפח הזבל הביתי, אבל זה לא הסבר מספק לפחד שהם גורמים לרוב האוכלוסיה. בניסיון להבין את הרגש הבלתי מוסבר והנפוץ הזה, מתברר שבכלל מדובר בפוביה. "אחת ההגדרות המבחינות בין פחד לבין חרדה פובית, מתייחסת למידת הסכנה הממשית", אומרת הפסיכולוגית הקלינית ליאת מנלבאום, "פחד הוא תגובה טבעית למצבים בהם אנו נתקלים באובייקט עם פוטנציאל מזיק או מסוכן. במצבי חרדה פוביים, מתעוררת תגובת פחד עוצמתית, בהיעדר סכנה אמיתית. מסיבה זו, הפחד מנחשים, למשל, הגיוני ומובן יותר, בעוד הפחד מתיקנים יוגדר כפוביה, שבאמת אינה רציונלית".

לטענת מנדלבאום, מעבר להיות הפוביה בלתי רציונלית מעצם היותה, ישנם גורמים נוספים המוכיחים את מה שנראה כאבסורד בפחד הזה, שמופנה לדברים בלתי מזיקים, בעוד פחד מסכנות ממשיות מסוימות לא קיים אצל אותם אנשים. "החרדה הפובית נחקרה רבות, וקיבלה הסברים תיאורטיים שונים. אבל מה שמעניין יותר, זו התגלית לפיה קיימת בנו מוכנות לפתח חרדה או פוביה כלפי אובייקטים מסויימים, בעוד כלפי אחרים – לא. חוקרים שמו לב שיש הרבה פוביות מעכבישים ותיקנים, ואין בכלל פוביות מתקע חשמלי או אקדח, שמסוכנים הרבה יותר. הם מצאו שרוב הפוביות נקשרו לאובייקטים שבדרך כלשהי היוו סכנה לאדם בתקופות הפרה-טכנולוגיות, אז ה'ברירה הטבעית' השאירה בחיים את מי שלמד כי זרים, גובה, חרקים, חיות גדולות ולכלוך – מאד מסוכנים לחייו".

אמאל'ה

האם הטענה שחרדה פובית ופחדים נוספים הם חלק מהאבולוציה ומקורם בעידנים אחרים, מראה שאין כאן קשר סביבתי? האם לא ייתכן שמקורה של פוביה זו הוא, כמו הרבה דברים אחרים, בהורים שלנו? "גם ללמידה וחיקוי יש תפקיד בתהליך הזה. הגישות ההתנהגותיות בפסיכולוגיה טוענות שהפוביה (הלא רציונלית) נלמדת ממש כמו הפחד להידרס (שהוא מאד רציונלי) ", אומרת מנדלבאום, "אם, למשל, בילדות המוקדמת, בכל פעם שראינו תיקן, שמענו את אמא צורחת ומזנקת אל מחוץ לחדר, ואת אבא מזנק אל האויב חמוש בכפכף, סביר להניח שכשנראה אותו בעתיד, נגיב באופן דומה. הפחד נלמד הן בדרך של חיקוי, והן בדרך של התנייה: הצווחה של אמא, שהייתה מבהילה כשלעצמה, נקשרה בחרק שעורר אותה. מעתה, די יהיה במראה התיקן כדי לעורר את תגובת הפחד".

פוביה בסכנת הכחדה

כמו בכל טיפול פסיכולוגי מוצלח, כך גם בראיון - אחרי שהבנו את התופעה, את מקורותיה, ולמה אמא בכל מקרה אשמה, נשאלת השאלה כמה המצב חמור ומה אפשר לעשות כדי לווסת את הפחד ולשפר את איכות החיים. מנדלבאום מסבירה מתי צריכה להידלק נורת אזהרה. אך כל מקרה לגופו ולכן אין התנהגות מסוימת המעידה על פוביה יוצאת דופן, אלא במידת ההשפעה שלה על שגרת החיים התקינה: "פחד הופך מוגזם כאשר הוא יוצר הפרעה ניכרת לשגרת החיים. אני מכירה נשים שכבר באביב מסתגרות בביתן, ולא פותחות חלון עד תחילת החורף. בלילות הקיץ הן אינן נמצאות בחוץ, אלא בשרוולים ארוכים ולזמן קצר. יש אנשים שלמראה החרק הדוחה מפתחים התקף חרדה, הכולל קוצר נשימה, דופק מהיר, הזעה, חיוורון ורעד בלתי נשלט. במצבים אלה רצוי להגיע לטיפול מקצועי, ולהחזיר את איכות החיים לקדמותה".

החדשות הטובות הן שכמו מכל פוביה, גם בפוביה מתיקנים ניתן לטפל. לדברי מנדלבאום, הטיפול בפוביה קצר יחסית, כשהגישה המועדפת היא קוגניטיבית-התנהגותית. "בטיפול מנסים לאתגר את מערך האמונות ביחס לאובייקט הפחד, תיקן במקרה שלנו, וללמוד לחשוב עליו במונחים פחות מאיימים. במקביל, יוצרים היררכיה של פעולות מפחידות, מן הקל אל הכבד, ובאמצעות תהליך של חשיפה והקהייה הדרגתית, מתמודדים בכל פעם עם התנהגות אחת מפחידה, עד להכחדה סופית של הפחד".

ליאת מנדבלאום, פסיכולוגית קלינית. מטפלת בקליניקה באבן יהודה

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    1
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully