סקר "הארץ" שפורסם בהרחבה בסוף השבוע האחרון, בעקבות הרצח שהתרחש שבוע קודם לכן במועדון הנוער הגאה, העלה בפעם הראשונה על פני השטח את מה שכולנו נוטים להדחיק: ישראל כבר מזמן איננה מדינה הומוגנית אלא מדינה של אוסף מיעוטים תרבותיים, לאומיים ודתיים. מדינה שבה מתגוררות בצוותא השקפות עולם ליברליות לצד השקפות עולם דתיות-אורתודוכסיות. ישנן מדינות שבהן השסע הרב תרבותי מאיים לקרוע מדינות לגזרים ואף גרם למלחמות אזרחים, בישראל מתברר, וכך מוכיחות גם תוצאות הסקר, יש אמנם חשדנות, לעיתים סלידה מאורח חיים כזה או אחר, חילוקי דעות פוליטיים נוקבים על האופי שצריכה ללבוש המדינה, אבל גם רצון ונכונות לקבל את האחר והשונה.
למהפכה התודעתית אחראית גם מהפכה אחרת, מהפכת הקולנוע הרב תרבותי. במאות סרטי הקולנוע, הדרמות, הסדרות וסרטי התעודה שהופקו בשנים האחרונות, באה לידי ביטוי דמותו של האחר, השונה, מי שנתפס עד לא מכבר כחריג וכשוליים ושעד אז לא קיבל ביטוי הולם וראוי על המסך. השינוי כיום הוא לא רק בהצגת "האחר" אלא גם באופן הצגתו. כך למשל, דמותו של ההומוסקסואל עברה שינוי מהותי מדמות של מי שחי בשולי החברה בסרטיו העדינים והנוגעים ללב של הבמאי עמוס גוטמן ז"ל, לאדם גאה במלוא מובן המלה החי בזרם המרכזי של החברה הישראלית, כפי שבא לידי ביטוי בסרטיו של איתן פוקס, ואף נכנס לתוך קודש הקודשים של החברה הישראלית: צה"ל. גישה זו הוציאה את ההומוסקסואל מהארון הקולנועי והשפיעה על מאות אלפי הצופים שראו את הסרט בקולנוע ובטלוויזיה.
קיימות כמובן דוגמאות נוספות שעברו שינוי מהותי כמו דמות החרדי כפי שבאה לידי ביטוי בסרט "האושפזין" של שולי רנד שבו צפו מאות אלפי אנשים בכל רחבי הארץ ובעולם, ושלראשונה הציג במבט מבפנים את הקהילה החרדית על מורכבותה. או דמות הדתי-המזרחי כפי שבאה לידי ביטוי בסדרה "מעורב ירושלמי".
יצירה יכולה לעצב תודעה
כיצד כל זה קרה? שילוב של כמה גורמים: אנשי קולנוע שבאו מלב המיעוטים התרבותיים ורצו לנפץ ביצירותיהם את הדעות הקדומות, קרנות הקולנוע שהעמידו בראש סדר היום את הצורך ליצור תמהיל תרבותי רחב יותר של היצירה הישראלית וגם ערוצי הטלוויזיה השונים שהבינו כי ליצירה הרב תרבותית יש רייטינג גבוה. גם הדוגמא של "עבודה ערבית", שהציגה בפעם הראשונה בתולדות ערוץ 2 גיבורים ערבים בפריים טיים היא הדוגמא האחרונה והמובהקת לכך.
הוויכוח על מידת היכולת של יצירה תרבותית לשנות ולעצב מציאות קיים מזה מאות בשנים, למעשה מאז שאנשים החלו לכתוב ספרים, לביים מחזות וליצור סרטים. אני שייכת לאלו שמאמינים שניתן לשנות באמצעות התרבות את פני החברה. אני סבורה כי יצירה יכולה לעצב תודעה, לשנות מציאות ולנפץ סטריאוטיפים. תהליך הפיכתה של הקהילה ההומוסקסואלית מקהילה המצויה בשוליים לקהילה העושה את צעדיה לקונסנזוס הוא דוגמה מובהקת לכך שכן, הקולנוע יכול ליצור שינוי לשם שינוי. זו לא נאיביות, זו מציאות שהוכיחה את עצמה, והיא מלמדת אותנו שאפשר וצריך להיות אופטימיים באשר לעתידנו כאן כחברה רב תרבותית.
הכותבת היא מנכ"ל קרן גשר לקולנוע רב תרבותי