בית ספר ציבורי עם חופש ניהולי

מדינת מסצ'וסטס מחזיקה באחת ממערכות החינוך הציבוריות הטובות ביותר בארה"ב. בתור מדינה שבשטחה פועלות אוניברסיטאות בעלות יוקרה עולמית כמו הרווארד ו-MIT זה אולי לא מאוד מפתיע, אבל האמת היא שגם במסצ'וסטס יש בעיות חינוכיות לא קלות. בעיקר, המדינה סובלת מפערים עצומים בין בתי ספר המובילים שלה לבין בתי הספר הנחשלים.

לכן, במסצ'וסטס עורכים בימים אלה רפורמה במערכת החינוך. ה"אקונומיסט", המדווח על כך, מספר כי שר החינוך של המדינה החליט להרחיב את תוכנית הצ'רטרס (charters), משמע להרחיב את מספרם של בתי הספר הציבוריים הנהנים מאוטונומיה ניהולית.

הצ’רטרס הם ייצורי כלאיים, פתרון מאולץ של מערכת חינוך ציבורית שמנסה להתייעל כמו מערכת פרטית. בפני ההתייעלות ניצבים מחסומים קשים. מהצד האחד עומדות מינהלות החינוך של הרשויות המקומיות, שמפחדות לאבד שליטה על בתי ספר שיהפכו מציבוריים לפרטיים. לצדן עומדים ארגוני המורים האימתניים של ארה"ב - לא פחות אימתניים מארגוני המורים בישראל - שמתנגדים כמובן לכל הפרטה, או לכל הכנסה של גמישות העסקה של מורים בבתי הספר הציבוריים.

מה עושים? משאירים את בתי הספר הציבוריים במימון ציבורי ובפיקוח ציבורי של הרשויות המקומיות, אבל מעבירים את בתי הספר לאוטונומיה ניהולית, עם הרבה יותר גמישות בהעסקת מורים, בקביעת תוכנית הלימוד, בקביעת אורך יום הלימוד ובתשלום בונוסים למורים לפי הצלחה. לאוטונומיה הניהולית מתלווה גם אחריות ישירה - ביצועי בתי הספר מתפרסמים ברבים, ובתי ספר שייכשלו יידרשו לערוך שינויים, לרבות שינויים בצוות המורים ובצוות הנהלת בית הספר.

המחקרים בארה"ב, כפי שמדווח "אקונומיסט", מלמדים כי פתרון הביניים של בית ספר ציבורי עם עצמאות ניהולית הוא מוצלח מאוד. הביצועים של הצ'רטרס טובים בהרבה משל בתי הספר הציבוריים הרגילים, והם אחד הפתרונות היעילים ביותר לשיפור מצבם של בתי ספר כושלים. זאת גם הסיבה ששר החינוך של ממשל אובמה, ארני דוקנן, הקצה 5 מיליארד דולר למימון של יוזמות חינוכיות מסוג זה - ואף קרא למדינות להגדיל את מכסת הצ'רטרס בקרבן (המכסה נקבעת במו"מ עם ארגוני המורים).

ההד של הלקח החינוכי האמריקאי אינו פוסח גם על מדינת ישראל. לא רק שהבעיות עמן מתמודדות מערכות החינוך בשתי המדינות הן דומות - פער גדול בין בתי ספר ומגבלות שמשיתים ארגוני המורים על ייעול המערכת - אלא שגם הפתרונות עשויים להיות דומים. שר החינוך, גדעון סער, ומנכ"ל המשרד, שמשון שושני, בוחנים בימים אלה אימוץ של כמה מהעקרונות האמריקאיים: הגדלת הגמישות בהעסקת מורים, בין השאר, במתן האפשרות לפטר מורה בהליך יעיל יותר - תוך שנה, במקום שנתיים כיום; יצירת תחרות מסוימת בין בתי ספר, באמצעות בדיקת האפשרות של פרסום ביצועי בתי הספר (למשל, ממוצע ציוני הבגרות, לאחר שזה עבר התאמה לרמת התלמידים בבית הספר); וניסוי בכמה רשויות מקומיות של מתן בחירה להורים את בית הספר שבו ילמד ילדם.

ואולם החשוב מכל הוא הניסיון ליצור את ההכלאה בין בית ספר ציבורי לבין עצמאות ניהולית ותמרוץ עובדים כמו במגזר הפרטי. לשם כך בוחן משרד החינוך בישראל יצירת מדדים לבחינת תפקודם של בתי ספר. אלו יהיו מדדים משולבים, שישקללו את ציוני התלמידים, שיעור התלמידים הנושרים וקליטה של תלמידים חלשים (אינטגרציה). הכוונה היא לשקף נכונה את מידת ההצלחה החינוכית של בית הספר במובנה הרחב ולא רק כפי שהיא נמדדת בציונים גרידא, ולבדוק אם בתי הספר משתפרים או נכשלים.

לא בטוח שהמדד הזה יהיה השוואתי בין בתי ספר. יכול להיות שהמדד יתמקד רק בבחינת השיפור או הנסיגה של בית הספר ביחס לעצמו. בכל מקרה, בתי ספר מצטיינים או מצטיינים אבסולוטית, או כאלה שפשוט השתפרו מאוד - יזכו לבונוס שחלקו יושקע בבית הספר וחלקו ישולם למנהלים ולמורים.

אם התוכנית הזו תצא לפועל, היא עשויה להיות אחד הניסיונות החינוכיים הנועזים והחשובים ביותר שנעשו בישראל. מאוד ייתכן שכמו בארה"ב, גם בישראל יתברר שניתן לשפר מאוד ביצועים של בתי ספר, גם תחת המגבלות של מערכת ציבורית.