לבעלת בריתה העיקרית של ישראל בעולם יש משמעות אסטרטגית, אך בימים האחרונים אנו עדים לפרשייה חדשה שנולדה מהבעייתיות שבמדיניות ממשלת נתניהו, והמינוי ההזוי של אביגדור ליברמן לשר החוץ - המברק שכתב קונסול ישראל בבוסטון, נדב תמיר, לדסק ארה"ב במשרד החוץ. בימים הקרובים יגיע הקונסול לשיחת בירור במשרד החוץ, במצוות השר כמובן, וברקע כבר נשמעים איומים על המשך תפקידו. לא אכחיש כי יש בעיה עם הדלפתו של המברק הפנימי, אך אין ספק כי הדרך לטפל בנושא איננה "זובור למען יראו וייראו".
במברק, אשר הינו כלי עבודה מרכזי ויומיומי עבור שליחי משרד החוץ המעבירים רשמיהם אל מטה המשרד - מתריע הקונסול כי מדיניות ממשלת נתניהו מסכנת את יחסי ישראל - ארה"ב. תמיר נפגש ומשוחח דרך קבע עם אנשי ציבור, פוליטיקה ואקדמיה אמריקאים, על היחסים בין המדינות. כמסקנה מרשמיו, הוא טוען כי לריחוק בין ישראל ובעלל מעמד ישראל בעולם ועל ההרתעה הישראלית.
המסר ברור: אין עם מי לדבר בירושלים
האין מדובר במסקנה הגיונית וריאלית ומתבקשת? הרי כמעט מתבקש לומר לא צריך להיות קונסול בארה"ב כדי להבין שממשלת הימין מסכנת את מעמדה של מדינת ישראל, וגם אהוד ברק לא מסוגל להלבין אמת שחורה זו. לא צריך לבלות במסיבות קוקטייל כדי להבין שמסלול ההתנגשות שבחר נתניהו ייגמר ברע. ברור לכל בר-דעת כי המתח בין ממשל אובמה לממשלת נתניהו גובה ויגבה מחיר, וכי כל מי שאמון על יחסים יומיומיים עם ארה"ב, כמו הקונסול בבוסטון, חש זאת על בשרו. מה מבקש ליברמן, להפוך את כל שגרירי ישראל לקרנפים? או לחלופין לקופים שאינם שומעים, אינם רואים ואינם מדברים?
התפוצצות הפרשה והעליהום התקשורתי, שסופם התבטא בזימונו של תמיר לבירור והכתמת הקריירה הדיפלומטית שלו, משדרת מסר ברור לסגל הדיפלומטי את התרשמותכם תשאירו לעצמכם; אין עם מי לדבר בירושלים.
המברק שכתב תמיר נותן לאזרחי המדינה מבט פנימי, מקצועי, על השפל הגדול שביחסינו עם ארה"ב. המסר הזה כואב לנו ובעיקר מפחיד אותנו. ובצדק, היחסים עם ארה"ב הם הנכס האסטרטגי החשוב ביותר שיש בידינו. כיצד מתמודדת ממשלת נתניהו עם מעשיי ידיה? כמו בסיפור הנושן, המסר לא נאה בעיניה, היא יורה בשליח. כולי תקווה שמתחת למסך התקשורתי, ייקחו הצמד נתניהו וליברמן את דברי תמיר לתשומת לב, וישנו את מדיניותם בהתאם. קונסולים קל להחליף, ברית אסטרטגית קשה.