אור ישראלי

לא פעם המחשבות על איך "אני ואתה נשנה את העולם" מעייפות מעצם המחשבה. רצון יש, כוונה לא חסר, וגם זמן לא תמיד עומד בדרכנו, ובכל זאת, במרבית המקרים השגרה מנצחת כל חלקה טובה של נתינה ואנו חוזרים לעניינו. כן, העולם נחלק לאלו שמדברים ואלו שעושים (עם תת נישה לאלו שכותבים על אלו שעושים). דנה ישראלי, למשל, נמנית מאלו שמפשילות שרוולים. מצוידת בשילוב מנצח של אהבה לשיפוץ ומחיזור רהיטים ישנים, ורצון לעשות לפחות מעשה אחד טוב בחודש, היא הקימה את פרויקט התרומה "שוק הפשפשים" למען אלו שלא שפר מזלם. נכון, לא מדובר במהפכה גרנדיוזית שתהפוך את הכדור למקום ירוק וטוב יותר, אבל מה שבטוח, זו התחלה יפה.

עד לפני חצי שנה, ישראלי, תושבת יבנה בת 33, הייתה בעלת חנות לפריטים מעוצבים לבית. כשעבודת ניהול העסק השתלטה על ייצר העיצוב הזורם בדמה, היא החליטה להמשיך הלאה. "חזרתי להתפרנס מכישורי כצלמת, מעצבת גרפית ומעצבת מוצר", היא מפרטת, "ולהנאתי אני עושה עבודות יד. זו גם הסיבה שפתחתי בלוג ומשם הכול התחיל".

תרגמי "הכל התחיל"?

"כולנו נחשפים לכול הסיפורים הכואבים על ילדים חולים וכדומה, וכבר תקופה ארוכה שאני מאוד רוצה לתרום לקהילה ולעשות יותר. כיוון שאני אוהבת ויודעת לשפץ רהיטים ישנים, חשבתי על קונספט בו אקנה רהיט ישן, אעבוד עליו להנאתי, ולאחר מכן אעמיד אותו למכירה פומבית למשך שבועיים. את הכסף אתרום בכול פעם לנזקק אחר". לפני חודשיים הפכה ישראלי את החזון למציאות, כאשר הציעה למכירה פומבית שידה משופצת אשר רווחיה נמכרו לורד מרכוס, אם חד הורית לילד בן שלוש אשר חולה בסרטן צוואר הרחם וזקוקה לטיפולים.

לפי מה את קובעת את מחירו ההתחלתי של המוצר ומחליטה למי הוא יתרם?

"המחיר ההתחלתי נקבע לפי שווי המוצר בשוק הפשפשים, הוצאה אשר אני מקזזת ומשקיעה במוצר הבא, פלוס 100 ש', על מנת שיהיה איזה מינימום להתחיל איתו. את שעות העבודה שלי על הפריט והוצאות שוליות של חומרים, אני תורמת. הפריט מוצע למכירה פומבית בבלוג למשך שבועיים, ולמי שמעוניין, הוא מוצג בחנות של אחותי "נקודה בכפר" במושב עשרת, משם הוא גם נאסף. בתום 14 יום אני תורמת את הכסף לאותם אנשים שסיפורם נגע לליבי. הסיפור צריך לתפוס לי את העין בזמן ובמקום הנכון".

קריאה בבלוג מגלה ששקיפות היא מילת המפתח שם. ישראלי רושמת בדיוק את העלויות, מתארת את תהליך העבודה על המוצר ומצרפת תמונות של שלבי השיפוץ השונים. אך בעיקר – הבלוג מהווה במה נוספת לספר סיפור כואב שעבורו רצוי להתגייס "בסופו של דבר לא מדובר במיליונים שיעשו את ההבדל. השידה עבור ורד מרכוס נמכרה ב-1000 ש'. אבל לצד התרומה הזו, אנשים נחשפו לסיפורה בבלוג וברשימות התפוצה שלי וחלקם תרמו לה באופן ישיר, בלי קשר למכירה".

ולמי הכסף הולך החודש?

"החודש מוצעת למכירה כורסא, שכרגע עומדת על 1100 ש'. המכירה תסתיים ב-17.8 בחצות והכסף יתרם לנויה דובגניק בת השלוש, ילדה מתוקה עם גידול סרטני בראש שהתפשט לגזע המוח. היא כבר איבדה את הראייה בעין שמאל וכעת יש סכנה לעין ימין".

ומחשבות על הפריט הבא כבר יש?

"אין לי מושג, אני אחפש בשוק כסא נדנדה, ספסל, מסגרת לתמונה, אני צריכה לנבור. אני מחפשת דברים בתקציב זעום ולא אכפת לי שזה נראה זוועה, ההפך, ככול שהמוצר בלוי יותר זה מאתגר. חשוב לי שהפריטים יוכלו להיכנס לרכב על מנת שלא להכביד על אנשים. בסופו של דבר המטרה היא, שהפרויקט יאריך ימים. לצערנו, לא חסר למי לתרום".