בנימין נתניהו מתחבא, אולי הוא עדיין בארון. אל ביקורו הממלכתי בזירת הפיגוע של הקהילה הוא הגיע חמוש בבדים שחורים, מגובה ברחובות חסומים וחשוב מכל מנוטרל מטרדות כמו תקשורת. כן, ראש הממשלה מבקר בלב תל אביב והתקשורת מורחקת. שאיש לא יצלם. שאיש לא יידע שהוא בכלל פוגש את ההומואים האלה.
אם יש הומופוביה גרועה היא זו שנעשית במסווה ליברלי. "רבים מחברי הטובים" וכו'. נתניהו לא הביע שום מסר פרו קהילתי מיום הרצח הנורא ועד עכשיו. גם הביקור הזה הוא מס שפתיים וכשהוא מלווה בבדים השחורים, זה כבר מעליב. מפני מי מתחבא ראש הממשלה? שותפיו הקואליציוניים? 46 אחוז מהציבור שחושבים שהומואים הם סוטים? אולי הוא בכלל פוחד מהרוצח שלא נתפס, בכל זאת, בפעם האחרונה ראו אותו מסתובב עם נשק ממש באותה פינת רחוב.
אני זוכר ביבי אחר. ביבי שלא פחד להצטלם בזירות פיגוע. אולי זה רק זכרוני הקלוש אבל זה האיש שלא פספס ולו טיפת דם אחת שאפשר לרקוד עליה. אבל דם של הומואים זה לא דם רגיל, תשאלו את מד"א. ביקורו הממלכתי לא מצליח לרגש אותי, כי אני לא מתפעל מאנשים שמתביישים בקשר שלהם איתי. כפי שבישיבת הממשלה הוא לא העז לדבר ישירות על הקהילה, גם עכשיו הוא עושה תרגילים והתחמקויות כדי שלא יהיה תיעוד שלו מדבר עם הקהילה. מה הלאה? הוא יפתח קבוצה בפייסבוק "אני מתפדח להכיר הומואים"?
אני כבר לא חלק מהקהילה
ראשי הקהילה, אם אפשר לקרוא להם כך ואם אפשר לקרוא לנו קהילה, הסתנוורו מהביקור ואולי מהמאבטחים החתיכים, ומיהרו להתחבא עם נתניהו מאחורי הבדים השחורים. מה זה עקרונות מול הזדמנות להתחכך בשלטון? כעדת שפנים מבוהלת הם מיהרו לקראתו ולא מצאו לנכון למחות בקול גדול על הרחקת התקשורת מהאירוע, לא כל שכן להחרים את הביקור אם התנאי הבסיסי שהוא שאיש לא יידע.
אבל זו לא הבעיה של נתניהו. זו כבר הבעיה שלנו. באחד מימות השבוע שוחחתי עם אחד ממארגני פסטיבל הזיכרון בכיכר. שיחה מקצועית על אמן כזה או אחר שביקשו לקחת חלק. המארגנים הקפידו לדחות, בנימוס או שלא בנימוס, כל מי שהציע לקחת חלק באירוע. זה לא אירוע קהילתי, זה פסטיבל הזמר ובפסטיבלים צריך להביא סלבס. הצעתי לצרף לרשימת הנואמים את אחד הפצועים, והתשובה שקיבלתי היתה: "זה בסדר, הקהילה כבר תיאמה איתו".
ראו זה פלא. עשר שנים חלפו מאז שיצאתי מהארון, עשר שנים שבהן הייתי משוכנע שאני בקהילה. עכשיו מסתבר שטעיתי. יש גוף שנקרא "הקהילה", לגוף הזה יש אפילו מחלקת תיאום. בעיני הצמרת הוורודה, הם הקהילה ואין בלתם. גם הם מתנהלים מאחורי איזה בד שחור, זה שחוצץ בינם ובין שאר ההומואים והלסביות שלא זכו להצטלם עם ביבי. עכשיו הכל ברור, זה לא שהקהילה טועה, זה שאני כבר לא חלק ממנה. איך אני יודע? כי אני לא תיאמתי אף נואם לעצרת.
זה קשה להגיד לא לראש הממשלה. אפילו בוגי יעלון לא יכול מולו, אז יניב ויצמן כן? אנחנו, וליתר דיוק, הקהילה, מאוד רוצים שיאהבו אותנו, שיחבקו אותנו, שיגידו לנו שאנחנו בסדר. זה לא יקרה, אבל נעים להשלות את עצמך שראש הממשלה מגיע במיוחד כי אכפת לו ממך. אפילו אם המחיר הוא לשבור את כל מה שנאמר בלהט בשבוע האחרון ולאפשר לנתניהו להישאר בארון ועוד להרגיש נפלא עם עצמך כי לא בכל יום חבר מועצת עיר משתדרג לפגישה עם ראש הממשלה. בעיני המחיר הזה יקר מדי לקהילה, אבל שוב, אני סתם הומו.