מה לעזאזל רוצה מאיתנו ארגון פתח?

מודאג, אך אופטימי, נביל עמרו, דובר ועידת פתח השישית, עדיין לא ממש מצליח לעכל את הימים הראשונים והסוערים של הוועידה ההיסטורית. למרות קצב האירועים המסחרר, העימותים ואיומי חמאס, עמרו, האיש הכי עסוק בימים אלו בבית לחם, מצליח איכשהו להישאר חיובי: "אנחנו עומדים בפני בעיות רבות, אין ספק", אומר עמרו. "במשך עשרים שנה לא התכנסנו, ולכן אין מה להתפלא על כך שאנחנו ניצבים בפני כל כך הרבה בעיות ומשברים. יחד עם זאת, אני בטוח שנצליח לפתור את כל הבעיות ולסיים את הוועידה בהצלחה".

ה"בעיות" שעליהן מדבר עמרו, הנחשב לאחד מבכירי פתח ומתפקד גם כשגריר הרשות הפלסטינית במצרים, נוגעות בעיקר למציאת פתרון לשיטת הבחירה למוסדות הנהגת פתח ולייצוג פעילי פתח מעזה למוסדות אלו , אותם פעילים מעורערי המחלוקת שחמאס סירב שיכנסו לעזה "כל עוד הרשות מחזיקה במאסר מאות פעילי חמאס בגדה".

ומה בנוגע לנושא המדיני? ומה באשר למצע החדש של פתח? שם, לטענת עמרו אין בעיות של ממש: "אין שום שינוי דרמטי במדיניות שלנו", הוא פוסק בנחרצות. "נמשיך באותו הקו – תמיכה במשא ומתן מדיני".

ההתעסקות בטכני במקום במהותי, כך נדמה, היא למעשה הישגה המשמעותי של הוועידה. "בוועידה מתעוררות מחלוקות רבות, אך בעיקר בעניינים אישיים-ארגוניים, ופחות מדיניים", מסכים המזרחן ד"ר מתי שטיינברג, ששימש יועצם של ראשי שב"כ וחיבר את הספר 'עומדים לגורלם' על התפתחות המחשבה הלאומית הפלסטינית. "שאלת הייצוג של אנשי עזה היא שאלה חשובה אך היא לא עוסקת בעניין המדיני. הרי נאומו של אבו מאזן, שלמעשה סיכם את המצע המדיני שהוגש לוועידה, לא זכה לביקורת ולמחאות. הוא התקבל בתשואות".

על דבר אחד כולם מסכימים: חשיבות הוועידה היא בעצם כינוסה. לאחר 20 שנות תהפוכות, מחאות, אי-הסכמות, ויכוחים, ריבים והאשמות הצליח אבו מאזן לכנס פעילי פתח מכל העולם, כולל מלבנון וסוריה שלא ביקרו מעולם בשטחים. "זו אמנם ועידת פתח הראשונה הנערכת בשטחי 'פלסטין', אך אין בעובדה זו כדי ללמד על חשיבותה", ממשיך ד"ר שטיינברג. "החשיבות היא הניסיון לשקם את פתח ארגונית אך בעיקר פוליטית, ולנסות להתאימו לעידן הנוכחי. המטרה היא בראש ובראשונה היא לבנות צד פלסטיני שיתאים לעידן הנשיא אובמה ולקראת תכנית השלום האמריקאית שעומדת להתפרסם כפי הנראה בשבועות הקרובים".

"בנאומו בפני הוועידה חזר אבו מאזן כמעט מילה במילה על המצע המדיני המוצע, בו הוא הבהיר במפורש שהשלום הוא האופציה האסטרטגית של הפלסטינים וכי מסגרת ההתייחסות לכך היא יוזמת השלום הערבית", מפרש ד"ר שטיינברג. "מי שמשווה את ההחלטות והתכניות בחמש הוועידות האחרונות, רואה כי פתח היה אז שבוי במידה מה באקסיומות הישנות: חיסול ישראל, מאבק מזוין ותו לא, שלילת הדרך המדינית וכו'. רק ב-89' רואים ניצנים כלשהם של פתיחות כלפי תהליך מדיני אך באופן עמום ולא ברור. הפעם הדברים הם ברורים ואין כמעט מחלוקת על המצע הזה".

לטענת ד"ר שטיינברג, מרוויח נוסף מכינוס הוועידה הוא אבו מאזן. מי שכונה בעבר "אפרוח חסר נוצות" על ידי ראש הממשלה לשעבר אריאל שרון מתגלה כמנהיג בעל עוצמה ויכולות רבות המסוגל לכנס מאות פעילי פתח על אפם וחמתם של כל מתנגדיו. "אין ספק שמדובר בהישג של אבו מאזן וזאת למרות הבעיות הרבות שבפניהן הוא עומד", אומר ד"ר שטיינברג. "לאבו מאזן אין הכריזמה והסמכות שהיו לערפאת ולכן הוא נאלץ להתחשב בפעילי הארגון. הוא מצליח לאגד סביבו את פתח לנוכח המחלוקת עם חמאס ולנוכח התהיות הישראליות 'מיהו הפרטנר הפלסטיני?'. העובדה שהוועידה הפכה למוקד לתשומת לב ערבית ובינלאומית מעידה על כך שפתח הפך לגורם חיוני יותר".

משעשע היה לראות את אבו מאזן ואת שאר הנואמים בוועידה משבחים את תרומתו העצומה יאסר ערפאת לארגון פתח, בעוד שהאחרון דאג במשך שנים כה ארוכות להתעלם מהארגון ולשתקו מבחינה ארגונית. ד"ר שטיינברג מכנה זאת "הפרדוקס הגדול", לטענתו, "זהו פרדוקס שמטרת הוועידה היא לשקם את פתח אך היא למעשה באה להתנער מדרך ההתייחסות של ערפאת כלפי פתח. לו ערפאת היה חי כיום, הפתח היה מת. עד 2004 פתח היה גוף משותק כמעט לגמרי. ערפאת היה זקוק לפתח ככלי, כאמצעי בידיו. ערפאת חנק כל יוזמה ושיתק לגמרי את הארגון. אף אחד לא העז לקרוא עליו תיגר ולפיכך הארגון שותק כמעט לגמרי".

במצעו המדיני החדש מציין פתח שהאופציה האסטרטגית של הפלסטינים היא שלום על בסיס יוזמת השלום הערבית, אך הוא מדגיש כי אם המאמצים ייכשלו תוצגנה שתי חלופות עיקריות: הכרזה חד צדדית על מדינה פלסטינית בקווי 67' תוך הנחה שאירופה ואולי אף ארה"ב יתמכו בהכרזה זו, או: קידום רעיון מדינה אחת דמוקרטית לאור ההנחה שתוך 5-10 שנים הפלסטינים וערביי ישראל יהוו רוב. "במידה רבה", טוען ד"ר שטיינברג, "אם שואלים לגבי עתידו של פתח, מעמדו ועתידו מותנים בהצלחת התהליך המדיני ובהשגת היעד של מדינה פלסטינית. הרי זוהי מטרתו של פתח. אי השגת מטרה זו תשליך על מעמד פתח ותחזק את מעמדו של חמאס".

"פתח", מסכם עמרו, הנחשב למקורבו של יו"ר הרשות הפלסטינית אבו מאזן, "נותר הגורם הפרגמטי היחיד בחברה הפלסטינית. הפלסטינים זקוקים לו, הערבים זקוקים לו, ואפילו העולם זקוק לו. הרי חמאס איננו יכול לעשות את מה שאנחנו מתכוונים לעשות. רק אנחנו מסוגלים לכך, בגלל הפרגמטיות שלנו. העולם תומך בנו וימשיך לתמוך בנו".

nir_yah@walla.com