בית משפט השלום בקריית גת, חייב אתמול (שלישי) את קופת החולים הכללית ורוקחת מבית מרקחת השייך לקופת החולים, לפצות משפחתה בסכום של למעלה מ-28 אלף שקלים, בגלל קבלת תרופה שגויה.
האירוע התרחש בפברואר 2005. בת המשפחה, ילדה כבת 3 התלוננה על שיעול עז. היא נבדקה על ידי רופאה בעיר מגוריה, שרשמה לה תרופה לטיפול בשיעול. סירופ מסוג בריקלין אליקסיר (BRICALIN ELIXIR). על פי המרשם, היה עליה ליטול מהתרופה שלוש פעמים ביום. אם הילדה ניגשה עימה לבית המרקחת השייך לקופת החולים הכללית, נתנה את המרשם לרוקחת שעבדה בדלפק המכירה, אבל קיבלה לידיה חומר שונה לחלוטין, בשם סול בריקלין (SOL BRICALIN ). מדובר בחומר לטיפול באמצעות מכשיר אינהלציה.
דקות ספורות לאחר שהילדה קיבלה את התרופה, היא החלה להקיא, חום גופה עלה ורעידות אחזו את גופה. המשפחה הזעיקה צוות של מגן דוד אדום לבדוק את הילדה. פרמדיק הצוות, ביקש פרטים על הנסיבות שבהן הורע מצבה של הילדה. הוא קיבל לידיו את בקבוק התרופה והבחין מיד, שהתרופה אותה נתנה האם לילדה, אינה התרופה שנרשמה במרשם ע"י הרופאה. הוא הוביל את הבת ואימה לבית החולים ברזילי באשקלון, שם היא טופלה והושארה להשגחה למשך יממה. היא אובחנה כסובלת מחום גבוה, קצב לב מואץ והקאה. לאחר הטיפול, היא שוחררה לביתה.
בעקבות הפרשה, חלה הדרדרות במצבה הנפשי של הילדה. היא סרבה לאכול והגיעה למצד גופני קשה. באמצעות עורך הדין מאיר שמואל, הגישה המשפחה תביעה נגד קופת החולים והרוקחת לבית משפט השלום בקריית גת. המשפחה טענה, שהרוקחת הפרה את חובת הזהירות שהיא חבה כלפי הילדה ובכך התרשלה. כמו כן, גרם הדבר לטענתם להוצאות רבות, שנבעו מהצטרפות האם לליווי הילדה לטיפולים השונים.
"הציבור שם יהבו על הרוקח"
עורך הדין יחיאל כץ, שייצג את הרוקחת ואת קופת החולים, ניסה להשליך חלק גדול מהאחריות למצב אליו הגיעה הילדה, על האם: "הטעות שנגרמה במסירת התרופה השגויה, אינה עולה כדי הפרת חובת הזהירות הנדרשת. המקרה, מצער ככל שיהיה, אינו אלא טעות אנוש ותו לא" הוא כתב בכתב ההגנה.
כמו כן הוא הוסיף שהמשפחה לא צרפה לתביעה שלה חוות דעת רפואית ולכן אין קשר בין נטילת התרופה השגויה ובין הצורך שבאישפוז אחר כך: "על האם רובץ אשם תורם, שכן בעבר נטלה הקטינה תרופה כגון זו שנרשמה לה ע"י הרופאה והיה על האם להבחין בטעות. הילדה סבלה מבעיות דומות עובר לאירוע ואין לאירוע כל השפעה על הקטינה אשר חזרה לתפקד כמקודם". הוא דרש מבית המשפט לקבוע, שהנזקים שנגרמו לילדה הרשומים בתביעה, הינם מופרכים ומוגזמים ללא כל עיגון במציאות.
השופט איל באומגרט, דחה את טענתיו של כץ, לפיהן חלה על האם אחריות רבה: "בטענת הרשלנות התורמת ע"י האם אין ממש. רוקח חב חובת זהירות מוגברת כלפי הציבור שאינו בקי ואינו אמור להיות בקי בתרופות ובמרשמים. הציבור הרחב שם יהבו על הרוקח שינפק לו תרופה נכונה, בדיוק כפי שנרשם ע"י הרופא המטפל ולא יסטה ימין או שמאל' רשם באומגרט בפסק הדין.
הוא קבע עוד, שהרוקחת הפרה את חובת הזהירות שהיא חבה כלפי הקטינה ואף הפרה הוראה חקוקה: "על חובת הזהירות שחב רוקח כלפי מי שהוא מוכר לו תרופה עמד בית המשפט העליון וכן קיים סעיף הנוגע לכך בפקודת הרוקחים. אם הקטינה הינה אישה קשת יום שסמכה ובדין סמכה על הנתבעת כי זו תנפק לה את התרופה הנכונה". הדגיש השופט. כמו כן, הוא הסכים שנגרמה פגיעה באוטונומיה של החולה, בגין מעשיה של הרוקחת. הוא חייב את קופת חולים והרוקחת, לשלם לילדה 25 אלף שקלים פיצויים ועוד שלושת אלפים ומאה שקלים, בגלל אבדן ימי עבודה של האם. הוא הטיל על שתי הנתבעות לשלם גם את הוצאות המשפט ושכר הטירחה של עורכי הדין.
מהכללית נמסר בתגובה כי "פסק הדין טרם התקבל בכללית. לכשיגיע, יועבר ליועץ המשפטי , שיחליט על צעדי הכללית לכך".