פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      הגיע הזמן שמגרשי הפליטים ישאלו שאלות

      רן כהן קרא את מאמרה של דוברת משרד הפנים בדבר התנהלות פעילי זכויות האדם והתקומם. כיצד ייתכן שהפעילים טובים דיים כדי לפקד על פלוגה וליפול בשבי, אך לא כדי לומר לשוטר הגירה את דעתם?

      אמש, קראתי את המאמר של סבין חדד, דוברת משרד הפנים, הנושא את הכותרת: "פעילי זכויות אדם, ללא צלם אנוש" וכמוה, גם לי נשבר. שלא כמוה, אצלי זה לא היה הלב. ראשית, נשבר לי מההתנשאות והזלזול שמפגינות הרשויות כלפי מי שאינו מיישר קו עם דעתן. כך מתארת דוברת משרד הפנים את הפעילים נגד גירוש מהגרים : "חבורת צעירים, בני לא יותר מ-22, שכנראה לא באמת עברו הרבה בחיים, מרשים לעצמם". דוברת משרד הפנים מגמדת באחת קבוצה רחבה של אנשים האוחזים בדעות שונות משלה - מי הם לשיטתה? כמה הזויים בני 22.

      הם כמובן כשירים לפקד על פלוגה, להתפוצץ על מטען או ליפול בשבי, אך הם צעירים מדי בכדי לעמוד מול שוטר הגירה ולומר לו את דעתם, הם אינם בשלים דיים להביע התנגדות כלפי מה שהם תופסים כעוול חברתי. מי שנכח בהפגנות יודע עד כמה המחאה הזו חוצה גילאים. בחיי, גם אם היינו מקיימים את ההפגנה בבית גיל הזהב, היינו זוכים לאהדה רבה יותר מאשר אנשי יחידת עוז.
      נשבר לי גם מההומניות המעושה שמפגינה הדוברת : "להומניות יש פירוש אחד. פירוש אוניברסלי. [...] וכאן, בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים, להומניות יש פירוש אחד כשמדובר ב"זרים" ופירוש הפוך לחלוטין כשמדובר בבני עמך. אני, בניגוד אליכם, מאמינה בהומניות זהה כלפי כולם." הללויה. לא יכולתי להתנסח טוב יותר. הרי זוהי בדיוק הסיבה שבעטייה מתרעמים הפעילים בשטח.

      מלכתחילה, לו היה כאן ולו שמץ של הומניות, לא היו נמצאים שם ארבעים מטובי בחורינו (ובחורה אחת) חמושים באקדחים ומצוידים באזיקים. לו היתה כאן הומאניות כלפי זרים, אזי תחת פתיחת מבצע גירוש אגרסיבי היה מכריז משרד הפנים על מבצע חידוש אשרות למי שאיבדו אותן כתוצאה ממדיניות הדלת המסתובבת ומדיניות הכבילה. היה מתכבד המשרד ומזמין את חסרי האשרה לשימוע הולם, מכובד, בליווי ייצוג משפטי. אולם, לשיטת משרד הפנים, גרירת מהגרים ממיטותיהם באמצע הלילה הוא המעשה ההומני.

      דוברת משרד הפנים ממשיכה ומתלוננת על מי אם לא "ילד בן 17, שעוד לא סיים תיכון ומן הסתם אני משערת שלא באמת מתכוון לתרום למדינה בצורה שאני מאמינה בה" המקלל וגם מפריע לשכנים. כאילו שפקחי ההגירה הגיעו על קצות אצבעותיהם כדי לחלק דרך הארובה חבילות שי למהגרים. הנער בן ה17 אולי קילל, אבל ילדי המהגרים הרטיבו במיטה מפחד. ולא בגללו. אל תחששי לשכנים חדד, ממילא, הם כולם בחוץ, חוסמים אוטובוסים.

      הקפדה על החוק אינה מהווה תחליף לחשיבה חופשית וביקורתית על אנשי יחידת עוז היוצאים לעצור בשמנו מהגרים, לדעת שהם אוחזים באחריות אישית. אחריות שאף חוק אינו מסיר מהם

      צודקת חדד, אינני יודע מהו הרקע המשפחתי של חברי יחידת עוז. לדבריה, הם הולכים הביתה בתחושות קשות ומבזות. בצדק הם חשים כך. מעצר וגירוש מהגרים אינם פעולה טבעית לאף אדם, זהו מעשה קשה, בוטה ואלים. לא מהפעילים עליהם לחוות תחושות קשות, אלא ממעשה המעצר עצמו ומתרומתם לשימון מכונת הגירוש. יריקות על פקחים, אם היו, אינן מוצדקות. אך תשאלו את המהגר שחטף בעיטה בבטן כשכרע מול שוטר בתחינה. תשאלו אותו איך ההרגשה. חדד מכריזה בגאון שהיא שם כדי להגן על חבריה ביחידת בעוז, אבל מי בכם מגן על המהגרים? דווקא הדוברת, שלדבריה היגרה לישראל בילדותה, צריכה להבין היטב את חווית ההגירה הקשה, דווקא היא הטוענת שחונכה "לקבל אנשים כי הם בני אדם וזהו. בלי דת, בלי עדה ובלי צבע עיניים" יוצאת באמצע הלילה לעצור אנשים בשל דתם (שאינה יהודית), בשל זרותם, וגם אם לא בשל צבע העיניים אז בטח בגלל הזוית שלהן.

      הקפדה על החוק אינה מהווה תחליף לחשיבה חופשית וביקורתית על אנשי יחידת עוז היוצאים לעצור בשמנו מהגרים, לדעת שהם אוחזים באחריות אישית. אחריות שאף חוק אינו מסיר מהם. עליהם לשאול איך קרה שרק לפני 4 שנים היה כאן גל גירוש המוני וכבר בימים אלו יש גל גירוש חדש? מהי המדיניות שגיבש משרד הפנים מאז גל הגירוש האחרון כדי למנוע את הישנות התופעה? עליהם לשאול מדוע ישראל מסרבת ומעכבת חתימה על הסכמים עם ארצות המוצא של המהגרים, הסכמים שנועדו להעביר את האחריות למנגנון גיוס העובדים אל ארגון ההגירה העולמי ולצמצם את דמי התיווך? הכיצד שוחררו רק אתמול 250 מעצורי החודש האחרון ומה טעם היה בכליאתם? כמה כסף מכניסה מדינת ישראל מהסדר הכבילה התאגידית וכמה תיקים באמת נפתחו כנגד מעסיקים פוגעניים? שישאלו קבלני הגירוש, שידרשו תשובה. מדיניות הם לא קובעים, אבל שאלות גם לאנשי יחידת העוז מותר לשאול.

      הפעילים ימשיכו לצאת לרחובות, להפגין סולידאריות עם מהגרים ולשמור על ערכי הדמוקרטיה והשוויון. הם גם ימשיכו לא לברך את חדד לשלום – אי אפשר לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה. אי אפשר לגרש מהגרים ולהישאר ידידים. משרד הפנים מזהיר אותנו מפני הסכנה שבאי כיבוד החוק. נמשיך להזהיר את הציבור מפני הסכנה שבציות עיוור לחוק. על כך כתב תורו במאמרו על אי ציות אזרחי: "אולי זה לא תפקידו של אדם להקדיש עצמו למחיקת כל העוולות, אבל זהו תפקידו לפחות לרחוץ ידיו ולמנוע את תמיכתו מהן. חובתו לדאוג שבמסעו להגשמת שאיפותיו אין הוא מתיישב על כתפיו של אדם אחר ומונע מאותו אדם להגשים את שאיפותיו וחייו שלו."

      * הכותב מנהל מחלקת מהגרי עבודה ופליטים ב"רופאים לזכויות אדם"