המקום בו הכול ממריאים לאט

בכל עיר ראויה לשמה יש לפחות נקודה אחת שבה, להרף עין, מקבל הדופק המשתולל שלה, מקבלים ההמולה והטינופת, הפיח ופטפוט הטלוויזיה מבית השכנים ויתר הפגעים הרבים שנערמים ומעיקים על הלב, את הצידוק המושלם לקיומם.

בתל אביב, על שדרות בן ציון, כשפניך אל הים, נעצרת לפתע הנשימה: חגורת האספלט והקירות הלבנים, המכוניות, הרמזורים והולכי הרגל, הכול ממריאים לאט. כמו שטיח ארוך שהונף ונחבט ומתנחשל, שוקעת השדרה ומתגבנת בצומת של המלך ג'ורג', והלאה משם מתנשא בוגרשוב ושועט אל הים – עם כי מובטח לך ש"הרחוב היפה-היפה ייעצר לבסוף בדרכו", כפי שכתב דוד אבידן.

כשרגליך נטועות בנקודה המדויקת הזו, באור השמש המוחלט, חדלה העיר להיות מאבק וכל החרטות נשכחות.


* איריס לעאל היא סופרת המתגוררת בתל אביב. ספרה האחרון, "אש בבית", היה מועמד השנה לפרס ספיר – עד שנודע שליוסי שריד יש אחיינית.